עקב תשע"ב

עקב תשע"ב

 

בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ: וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן: וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי: וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים " (דברים י')

בפרשיות הללו מרחיב משה מאוד בתיאור מעמד הר סיני מחד וחטא העגל מאידך. בנוסף לתיאורים שאנו מכירים מספר שמות, מוסיף משה פרטים נוספים. אחד מהם זהו הציווי לעשות 'ארון עץ'. על איזה ארון מדובר?

 

ליל שבת- כמה ארונות היו?

 

על פי הפסוקים שהבנו לעיל, משה רבינו מצווה להכין 'ארון עץ' בו יניח את לוחות הברית. האם זהו הציווי המפורסם מפרשת תרומה להכין את ארון הברית או שמא זהו ארון נוסף? דבר שנוי במחלוקת בגמרא ובראשונים:

"תני רבי יהודה בן אלעאי שני ארונות היו עם ישראל במדבר. אחד שהיתה תורה נתונה בתוכו היה נתון באהל מועד שנאמר, (במדבר יד) "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" והשני שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן.... פעמים היה מתראה עמהם במלחמה.
ורבנן אמרי, ארון אחד היה, פעם אחת יצא בימי עלי ונשבה'" (ירושלמי שקלים פרק ו', הלכה ה')

א. שיטת רבי יהודה בן אלעאי - היו שני ארונות.
ארון אחד בנה משה – ארון עץ. בו היתה 'התורה' (לא ברור האם הכוונה לספר התורה שכתב משה רבינו או ללוחות השניים). ארון זה היה תמיד בקודש הקדשים, למעט במלחמה בפלישתים.
ארון שני, נוסף, בנה בצלאל – ארון מצופה זהב מבית ומחוץ. בו היו 'שברי לוחות'. והוא היה יוצא עימם למחנה.

ב. שיטת חכמים - היה רק ארון אחד.
גם 'ארון העץ' שבנה משה הוא ארון הברית של בצלאל. בזמן המסעות, ובמלחמה, היו מוציאים את הארון. הם יתרצו את שני הפסוקים הסותרים על פי הבבלי:

"אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: כתוב אחד אומר ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר ועשו ארון עצי שטים? הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום" (יומא ג:)

ג. שיטת ביניים היא שיטת הרמב"ן - ארון עץ זמני שנגנז עד שהכינו את ארון הברית:

"ויש לשאול ואחר שהוציא משם הלוחות ונתנם בארון שעשה בצלאל מה היה בזה, ולמה הוא יוצא עמהם למלחמה ואומרים ששברי הלוחות היו שם, וכן באגדה אבל דברי יחיד הם...ודעת רבותינו בכל מקום בתלמוד (ברכות ח:, ב"ב יד:, מנחות צט) אינו כן, אלא לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ועוד אנה יעמוד הארון הזה עם הלוחות הראשונות כל ימי המדבר, כי במשכן בבית קדשי הקדשים לאחר הפרוכת אין שם שני ארונות וכן שלמה לא הכניס לבית קדשי הקדשים אלא ארון אחד....
אבל הארון הזה של משה, כשנעשה ארונו של בצלאל גנזוהו כדין תשמישי קדושה - וזהו הנכון על דעת רבותינו" (רמב"ן, דברים י )

לדעת הרמב"ן (בניגוד לרש"י שם) היה רק ארון אחד. כך משמע בכל מקום בתלמוד הבבלי. שהרי אם היו שניים, היכן יניחו את השני במשך השהות במדבר? והרי גם שלמה הכניס לקודש הקדשים רק ארון אחד!
הארון שמתואר בפסוק הוא ארון זמני, עד בניין המשכן. לאחר שנבנה ארונו של בצלאל, נגנז הארון הזמני.

 

סעודת שבת- האם הוציאו את ארון הברית למלחמות?

 

מתוך המחלוקת בגמרא בירושלמי לעיל, משמע שארון הברית יצא למלחמה. לפי השיטה שהיו שני ארונות אחד יועד למלחמה. אך לפי השיטה שהיה רק ארון אחד, כפי שאנו רגילים, היו יצא רק בימי עלי, ולכן העם התפלא ופחד מאוד, שכן הוא עולם לא ראה לפני זה את הארון:

"אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה". מילייא דלא חמון מימיהון(=דבר שלא ראו מימיהם) " (ירושלמי שקלים כד)

שאלה זו עולה גם מתוך פסוקים אחרים בתנ"ך:

- "נקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים .. וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה .. וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ" (במדבר לא) – מהם כלי הקודש בפסוק?

- וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" (במדבר י') – משמע שהארון יוצא מקודש הקדשים.

- "וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה" (במדבר י"ד) – משמע הארון לא יוצא מן המחנה.

הנצי"ב עושה סדר בדברים:

" משנגנז לא קתני אלא משניטל. תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל - דתניא רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל שנאמר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה'. רבי שמעון בן יוחאי: אומר ארון גלה לבבל שנאמר לא יותר דבר אמר ה' אלו עשרת הדברות שבו.
רבי יהודה (בן לקיש) אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה" (יומא נ"ג:)

"הנה דעת ריב"ל מבואר שהארון שהיה בו שברי לוחות שהלך לפני העם. הוא הלך גם למלחמה בימי פינחס ועל כך כתיב 'וכלי הקודש' (שיצאו למלחמה במדין) וכך היה לדורות. ומפרש הא דכתיב בפ' מלחמה כי ה' אלהיכם ההולך עמכם ותנן במס' סוטה זה מחנה הארון. היינו הארון ממש והוא שבו שברי לוחות. אבל דעת חכמים לא נתבאר עדיין היאך מפרשי קראי.. ובימי עלי יצא שלא כדת. מבואר שלא יצא ארון כלל במלחמה. והא דכתיב במדין וכלי הקודש היינו בגדי כהונה. והא דכתיב כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. היינו כמבואר בתוספתא שם זה השם המונח בארון. ולכאורה קשה לחכמים למאי מפרשי וארון ברית ה' שהי' בו שברי לוחות. ולא אמרו שהיו בו הלוחות השניות אבל כד דייקת גם בריב"ל שאמר זה שהי' עמהם במחנה הי' בו ס"ת שנא' וארון ברית ה' לא משו וגו'. מנין לו שהי' בו ס"ת. אלא ברור לחז"ל שלא נקרא ארון ברית ה' לוחות השניות. שהרי לא נכרת ברית עליהם מחדש" ( העמק דבר על במדבר י')
סיכום:
· לשיטת ריב"ל היו שני ארונות. אחד עם לוחות ראשונים, שבורים. הוא יצא לפני המחנה. וזאת כוונת הפסוקים – 'כלי הקודש'. וכן כוונת 'ה' אלוקיכם הולך לפניכם'. לעומת זאת הארון ובו ספר התורה, לא יצא מקודש הקדשים. לשיטת ה'עמק דבר'. את הלוחות השניים, לא ברור היכן הניחו, אך בכל מקרה הוא לא נקרא ארון הברית, כיוון שלא נכרתה ברית על הלוחות השניים.
· לשיטת חכמים – היה רק ארון אחד. מעולם לא הוציאו אותו מחוץ לקודש הקדשים, גם לא למלחמה. הפסוקים המתארים את 'כלי הקודש' במלחמה, כוונתם לציץ ובגדי הכהונה. למעט פעם יחידה שהוצא הארון בימי עלי, ועל כך נענשו.

מי שרוצה הרחבה מכיוון אחר, מוזמן לקרוא את דברי הבן איש חי המצולמים. כדאי יש שם הרבה חידושים:

סעודה שלישית- שלמה המלך מכין ארון נוסף (ענקי) 

בנוסף לארון שהכין או ללא הכין משה, ישנו מדרש פלאי המתאר ארון ברית נוסף שהכין שלמה המלך:

"שאו שערים ראשיכם. שלמה אמר הפסוק הזה. בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים עשה ארון של י' אמות כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של י' אמות והארון של י' אמות ואין עשרה אמות יכולין להכנס בתוך י' אמות. כיון שבא להכניסו לא היה יכול עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות. התחיל להתפלל לפני הקב"ה. מה עשה שלמה ארז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר: 'ה' אלהים אל תשב פני משיחך. אמר רבי ברכיה בשם ר' חלבו: באותה שעה חיה דוד, שנאמר: ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור. והיה שלמה אומר רבון העולמים עשה בזכותו של זה שנאמר: זכרה לחסדי דויד עבדך, מיד נענה." (שמות רבה ח, א וכך גם בתנחומא וארא)

מדרש זה דומה לסיפור דומה שמובא במקומות רבים בגמרא. שם משמע שהסיבה לאי פתיחת השערים היתה גאוותו של שלמה המלך שאמר 'ויבוא מלך הכבוד'. כביכול הוא עצמו. אך המדרש מביא כמה דברים מוזרים. נפרק את המדרש לחלקים:
א. שלמה המלך מכין ארון רב מימדים. ברוחב עשר אמות. (כחמישה מטרים, במקום שתיים וחצי אמה שהיו במשכן)
ב. הארון ברוחב עשר, אינו נכנס בשער קודש הקדשים שרוחבו עשר אמות.
ג. שלמה מלך נזקק להזכיר את דוד המלך (זכרה לחסדי דוד עבדך) להביא את ארונו של אביו (אל תשב פני משיחך) ויש אומרים אף להביא את אביו (העלית משאול נפשי)
ד. רק אז נפתחים השערים והארון מצליח להכנס.

מדרש מופלא ודאי שאי אפשר להבינו כפשוטו, כפי שאומר ה'שם משמואל':

"וצריך לומר שהליטו במאמר הזה דבר חכמה הנאמרת ברמזים. דהנה להיות שישב אלקים את האדם על הארץ הוא דבר המפליא, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה בתפלתו (מלכים א' ח'), והוא בלתי אפשר כי אם ע"י הכנעה יתירה, וכמאמר הכתוב (ישעי' נ"ז) אני את דכא, וכמו שביאר מהר"ל זצללה"ה מפני שהתחתונים הם עלולים ביותר לכן מתדבק בהם העילה, וע"כ הנדכא והעני והשפל בעיני עצמו ביותר הוא כלי להשראת השכינה ביותר. כדאמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני [על טעם פרה] ממני דייקא, כי אי אפשר לידע טעם פרה לגודל מעלתה רק מי שהוא שפל וענו מאד, וע"כ משה שהי' ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה אמר לו השי"ת לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה " (שם משמואל וארא - תרע"ב)

האדמו"ר מסוכטשוב מבאר שהעיקר בכל הסיפור הוא שבזכות העוונה אנו זוכים לגילוי השכינה לחכמה. בספר 'עזרת כהנים' הוא מסכם את השאלה באופן פשוט. כיצד לא ידע שלמה החכם מכל אדם שעשר אמות לא יכנסו בעשר אמות? וכך הוא מתרץ:

"והרי ידוע דכל מה שבנה שלמה במלאכת הבניין, לא מליבו עשה, רק הכל על פי המגילה שמסר לו דוד אביו, מה שקיבל משמואל הרואה רבו" .... ואם כן אין עליו שום קושיא למה עשה ארון עשר אמות וגם הפתח עשה עשר אמות, דהא כן ראה כתוב במגילה...אבל כוונת ה' יתברך היה להראות בזה שמחל לדוד אביו" (עזרת כהנים, עמוד רפ"ג)

ה'עזרת כהנים' מתרץ, שלשלמה המלך לא היה שיקול דעת בבניית המקדש. הוא עשה 'הכל בכתב מעת ה', על פי מגילת המקדש שמסר לו דוד אביו. (ולכן היה צריך להביאו). לכן גם אם בשכל זה היה נראה 'לא הגיוני', כך הוא צווה וכך יעשה. ודווקא הבושה שנגרמה לו, היא הביאה את התוצאה- הורדת אש מן השמים בשמן הכנסת הארון.

מכל הנ"ל למדנו, שכאשר אנו ניגשים לעסוק במקדש, גם אם הדברים לא תמיד נראים לנו הגיוניים וברורים, לקב"ה יש כוונה נסתרת: 'דבר חכמה הנאמרת ברמזים'. ולנו נשאר רק לנבות ולהבין. ואם לא נבין , כבר אמר החכם מכל אדם: 'אחכמה והיא רחוקה ממני'. אם שלמה המלך למד פרק בענווה בהבנת גדלות המקדש. ודאי שאנחנו.

 

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה