פנחס תשע"ג

פנחס תשע"ג

"וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה, אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה:  כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם, עֹלָה תָמִיד...
עֹלַת, תָּמִיד, הָעֲשֻׂיָה, בְּהַר סִינַי, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה  וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין, לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד; בַּקֹּדֶשׁ, הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה.  ח וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:  כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה".
(במדבר כ"ח)

בביאור המפורט של קרבנות המועדים בפרשתינו, אנו נפגשים עם מצוות ניסוך היין. ננסה להבין את ייחודיות המצווה.

 

ליל שבת- עניין ניסוך היין

בניגוד לניסוך המים, המתנסכים רק בחג הסוכות, את היין מנסכים בכל יום – לאחר הקרבת כל קרבן עולה וכל קרבן
שלמים.
קרבנות המוספים המופיעים בפרשה, הינם קרבנות עולה, וממילא הם מתחייבים בהבאת מנחת נסכים ('סולת בלולה
בשמן') ובניסוך היין. לא רק קרבנות ציבור מתחייבים בכך, אלא גם יחיד המביא עולה או שלמים מביא מנחת נסכים.
כמות הסולת והשמן, וכן כמות היין המתנסך משתנים לפי סוג הבהמה.

וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַפָּר, הָאֶחָד; וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לָאַיִל, הָאֶחָד. וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן, סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד; עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַיהוָה. וְנִסְכֵּיהֶם, חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ--יָיִן: (במדבר כ"ח)

קרבנות העולה והשלמים שונים בתכלית:

⦁ העולה באה על החטא – ביטול מצוות עשה ועל הרהורי הלב:
"ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה כך שנה רבי ישמעאל העולה באה על מצות עשה ועל מצות לא תעשה ורבי שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב" (תנחומא לך לך , י)

⦁ השלמים באים כביטוי להודות לה' ועל השמחה: "וְזָבַחְ תָ שְ לָמִ ים וְָאכַלְ תָ שָ ם, וְשָ מַ חְ תָ לִ פְ נֵי ה' אֱלֹהי יךָ"

יש לציין שהבאת קרבן העולה (וגם השלמים) למרות שהם באים בגלל חטא שנעשה הם חייבים לבוא בתור 'נדבה'. כלומר, שרק אדם שרוצה לכפר על מעשיו יכול להביא אותם. זאת בניגוד לקרבן פסח למשל שהוא חובה, ולא תלוי ברצון המביא.

 

סעודת שבת- נקודה משותפת 

למרות שהעולה באה על חטא והשלמים על השמחה בכל זאת יש בניהם נקודה משותפת- הלב. כפי שמסביר 'השם משמואל':
"ונראה דענין ניסוך היין .. יש לומר, דהנה כבר אמרנו במקום אחר, כי יין יש בו חמימות ומעורר את חום הלב, שממנו תוצאות רשפי אש אהבה ותשוקה וכל המדות, והוא מנסך אותם לה', רומז שהאדם מוסר את תשוקת לבו ורשפי אש האהבה ומדותיו הנטועים בלבו להשם יתברך" (שם משמואל ,חלק המועדים, שנת תרע"ו, שמיני עצרת(

טבעו של היין האדום לחמם ולהפעיל את הלב, היין מעורר. כך, כאשר אנו מנסכים את היין על גבי המזבח, גורם הדבר לקירוב הלב, לאהבה אל אבינו שבשמים. כפי שאומר הפסוק – "בקודש הסך נסך שכר – לה' ". בנוסף יש ביין את כח השמחה – "המשמח אלוקים ואנשים". ולכן "אין אומרים שירה במקדש, כי אם בעת ניסוך היין," (ברכות ל"ה) בקרבן עולה, אנו מנסכים יין לתקן את הירהורי הלב, לשעבד את הלב לה', ובשלמים להביע את שמחת הלב - לֵב שָׂ מֵחַ יֵיטִב פָׂנִים" (משלי ט"ו.) בנוסף, ניתן להוסיף: היין דומה בצבעו לדם. ביכולתנו לבחור האם 'הדם עולה לנו לראש' או שאנחנו מצליחים לנווט את הרגשות שלנו למקומות של שמחה ואהבה. בשני סוגי הקורבנות זריקת הדם הינה דומה. זריקת הדם מתקנת את הנפש, את הרגשות. כמו שנאמר: "כי הדם הוא הנפש".

לסיכום:
הצבע האדום של היין (ושל הדם...) מורה על מידת הדין, החמימות והתשוקה. אנו יכולים לבחור האם להיות חמומי מוח או חמי-לב.

וחצי משפט על ניסוך המים:
"ניסוך היין הוא בחינת הלב - הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, כי יין יש בו כח החימום והשמחה המתיחסת ללב. וניסוך המים רומז למוח שבראש וישוב הדעת, וכענין שכתוב (ישעי' י"א ט') כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, הרי שמכנה את הדעת בשם מים.

עד עכשיו דיברנו על שמחת והרהורי הלב – התפרצות הרגש. ניסוך המים, מבטא את הדעה והשמחה הבאים מן המוח ביישוב הדעת – על כך נרחיב בפעם אחרת.

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה