פרשת במדבר

פרשת במדבר

 נשיאת כלי המשכן

הכהנים בני קהת הם הנושאים את כלי הקודש בתקופת המשכן. הכלים נישאים כפי הסדר עליהם מצטווים בני ישראל בפרשת תרומה: ארון, שולחן, מזבח זהב ומנורה.

כלי המשכן מכוסים בעת המסע, מפאת קדושתם, והרמב"ן מבאר את אופן כיסויים: הארון מכוסה בפרוכת, בכיסוי עור תחש ומעליהם הכיסוי העליון הינו בגד תכלת שהוא (כדברי הרמב"ן): "כעצם השמים לטוהר". לעומת זאת יתר הכלים עור התחש הינו כיסויים העליון. בגד התכלת רומז על המדרגה הפנימית, מדרגת קודש הקדשים, כנגד טהרת השמים הרומזת על העולמות העליונים. לעומת זאת עור התחש הססגוני הינו כנגד מדרגת הקודש שהינה מדרגת ההשפעה הגלויה לעולם, ובה ישנם כמה כלים שכל אחד יש לו השפעה משלו וזה מבטא את המציאות המורכבת הגלויה.

מעניין להתבונן בכיסוי הפנימי של הכלים: בשולחן כיסויו הפנימי הוא בגד תכלת ומעליו בגד תולעת שני, ואילו במנורה ובמזבח הזהב הכיסוי הפנימי הפנימי הינו בגד תכלת בלבד. השולחן מבטא את החיבור בין החומר לרוח, ולכן יש בו בגד שני (בגוון אדום - דין), ומעליו  בגד תכלת (חסד). לעומתו הן המנורה והן מזבח הזהב עניינם השפעה רוחנית, ולכן כיסויים הפנימי היחיד הינו בגד התכלת.

הבדל מעניין נוסף באופן נשיאת הכלים הוא בכך שכלי השולחן היו נישאים יחד איתו, כנאמר: "וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וְאֶת הַכַּפֹּת וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה". כך מבואר בתורה גם לגבי כן כלי המזבח חיצון. אולם לגבי מזבח הזהב נאמר שכליו נישאים על המוט, כמבואר בפסוק: "וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרֲתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט". אמנם גם כלי המנורה נישאים על המוט, אולם לגביהם ניתן לומר שהם נילווים למנורה שהיא עצמה נישאת על המוט שכן אין לה בדי נשיאה. אם כן יש להבין את יחודו של מזבח הזהב בעניין זה של נשיאת כליו על המוט.

מזבח הזהב הינו כלי מיוחד בין כלי המשכן. ראשית - התורה מצווה עליו בפרשת תצוה, בנפרד מהציווי על יתר הכלים, ובמפרשים מבואר שזה מראה על יחודו. כמו כן מבואר בדברי חז"ל כי "מזבח שנעקר מקטירים במקומו". דהיינו: ללא מזבח זהב מקטירים על ריצפת ההיכל, ומכאן שהוא לא מעכב (שלא כמו לחם הפנים, אותו היו אף נושאים במדבר עם השולחן ומכאן שכלי השולחן מעכב!).

יש לומר כי מזבח הזהב מכוון כנגד ארון הברית, ומשלים את עניינו. בכל מקום שנזכר בתנ"ך מקום עמידתו – נכתב שהוא עומד כנגד ארון הברית. לדוגמא: בפרשת תצוה נאמר "ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת", וכן בפרשת פקודי ובספר מלכים. הארון הינו בחינת קדש הקדשים, אור ד' מאיר דרכו לעולם, ואילו מזבח הזהב מופיע בתורה כאחרון כלי המשכן והא מכוון כנגד הארון שכן הוא המגלה את בחינת גילוי הארון. עליו נאמר בתורה "קדש קדשים הוא לד'" שכן הוא החותם את גילוי אורו של הארון. בעל צרור המור מבאר שהמילה קטורת הינה מלשון קטירו, קשר בארמית, להורות על כך שהוא קושר בין העולמות.

אי לכך מבואר מדוע לא נשאו את הכלים על מזבח הזהב, שכן עניינו מעין עניין ארון הברית ולכן כלי העשיה נפרדים ממנו. באותו אופן זהו גם עניינה של המנורה שגם כליה נישאים בנפרד מהמנורה. האור והריח מבטאים את הגילוי הרוחני של אור הארון בעולם ולכן הם נבדלים מהכלים.

מכאן ניתן להבין שמשום כך גם המנורה וגם מזבח הזהב מכוסים בכיסוי תכלת ועליו כיסוי תחש, בהיפוך מהארון, להורות שהם מגלים את עניינו. אולם השולחן עניינו שונה שכן גילויו קשור גם לעולם החומר, ולכן יש בו גם בגד תולעת שני.

אור הארון הינו אור השכינה, והוא מתגלה ומתפשט בעולם. גילוי זה הוא עיל-ידי הריח של הקטורת שהיה מתפשט בכל ירושלים ואפילו עד יריחו (שהיא מלשון ריח).

 

יהי רצון שנזכה להארת הארון ולריח הקטורת במהרה!

 

 

 

 

 

 

גרסת הדפסה