פרשת דברים

פרשת דברים

פרשת דברים

בני ישראל נמצאים על סף הכניסה לארץ הקדושה. משה רבינו מעורר את העם לקראת היעוד הגדול, תוך עשיית חשבון נפש על העבר והכנה לקראת היעד של כיבוש ונחלת ארץ ישראל.

בסיום תיאור מאורעות המדבר מזהיר משה רבינו את העם: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם ... עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ד' אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּד' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". ירושת הארץ תלויה בשמיעת דבר ד', כאשר מחד משה רבינו מתרה בעם על חומרת העוונות והמחיר הכבד (כמו בחטא בעל פעור), ומאידך – גודל השכר אליו ניתן להגיע בשמיעת דבר ד' וקיום מצוותיו – דביקות בבורא יתברך.

מהי אותה הדביקות? מסביר בעל צרור המור כי כדי להגיע לדבקות יש תחילה לפרוש מן העוונות, ואילו דבריו: " שלא יחשבו לומר אע"פ שנחטא שלא יעניש אותנו ... כמו שעשה ליושבי כנען (שלא נענשו בעוון חטאיהם), ולזה אמר: אינו כן, כי בעיניכם ראיתם האיש שהלך אחרי בעל פעור השמידו ה', לו לבדו. והדבקים בה'  - נשארו חיים, לפי שאין אתם נידונים בדיני יושבי כנען  ... אבל אתם כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות לבדם, מקרב עמם". דהיינו: על עם ישראל להתרחק מן התועבות. בשונה מן הכנענים עם ישראל מושגח ע"י הקב"ה אשר מפקח על מעשיהם של כלל ישראל. אדם מישראל אשר פוגם – נענש בדין.

ממשיך בעל צרור המור ומבאר: "ואמר 'חיים כולכם' - להורות על מעלת ישראל, שיש בהם יחידי סגולה הנרשמים במלת 'ואתם הדבקים', כמו שפירש באומרו 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. וכולם בכלל חיים וקיימים, 'וזהו חיים כולכם היום', ... וזהו אשריך ישראל מי כמוך, כולם מאושרים. וזהו עם נושע בה'. כלומר כי בסבת ה' אחד שהוא פטרונם, הם כולם גוי אחד בארץ, יחידי סגולה דומים לפטרונם". דהיינו: מבאר בעל צרור מור כי הנאמר בפסוק 'ואתם הדבקים בד' אלקיכם' פירושו הוא שבעם ישראל קיימים בודדים הזוכים להגיע למעלת הדביקות בבורא, ומכוחם יונק כלל ישראל את כוחו.

אולם יסוד הדביקות לא מושג רק מכוח הצדיקים אלא גם מכוחה של ירושלים עיר הקודש. כך ממשיך ומבאר בעל צרור המור: "וזה תמצאהו מבואר בדברי קרח, במזמור (תהלים פז, א-ז) 'לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש', שרמז בזה שנתייחד במקום קדוש. ולפעמים הכנת המקום מסייע, כמו שפירשתי באומרו 'מה נורא המקום הזה'. ... וזהו שאמר אוהב ה' שערי ציון, שהוא בירושלם אשר הרים סביב לה, מכל משכנות יעקב. וזהו בסבת התורה והמצות שמקיימים שם החכמים אשר ניתן להם הכבוד, כאומרם אין כבוד אלא לחכמים וזהו 'נכבדות מדובר בך'. ... וזהו 'עיר האלהים סלה', אחר שעוסקים תמיד בזה העיר בדברי התורה, באופן שכל יושביה הם מאושרים ויחידי סגולה".

אם כן מבואר מדברי קדשו כי אור התורה והקדושה יוצא מעיר האלקים, ומכוח ההארה הבוקעת מעיר הקודש כל ישראל כולם זוכים להגיע לדבקות בהשי"ת. זהו יסוד הקדושה השופעת מעיר הקודש והמקדש, אשר מדבקת את כל ישראל לבוראם.

יש להוסיף ולומר כי כוח דבקות ישראל בבוראם מכוח התורה של הצדיקים אשר בירושלים שורשה ומהותה בוקע מכוח סגולת ארון הברית. לדברי הרמב"ן (בהקדמה לפר' תרומה) הארון הינו המשך מתן תורה בהר סיני, מעמד בו עם ישראל זכה להידבק בשלימות בבוראו. האש של מתן תורה הינה זהב הכרובים, העומדים על הארון, והלוחות וספר התורה אשר בתוך הארון הינם ההתגלות הפנימית של התורה בנשמותיהם של ישראל. הכרובים אשר על הארון היו פונים איש אל אחיו כשפיהם מוטות כלפי מטה, אל לוחות העדות, להורות על הנקודה הפנימית של התורה אשר גנוזה עמוק בנשמות ישראל. היחוד של "פנים בפנים דיבר עמכם" של מתן תורה מתגלה במקדש דרך הכרובים אשר אשר על ארון אשר מעורים זה בזה. בתקופת בית שני, כאשר ארו הברית היה חבוי במעמקי הר הבית, לא שרתה נבואה בעם ישראל וזאת מתוקף חסרון ארון הברית.

מבאר מו"ר הרב לוריא זצ"ל בספר אור המקדש (עמ' רי"ג) כי זו מהותה של שבת חזון אשר לפני תשעה באב. חזון הוא מלשון ראיה, שכן עיקר האבלות על העלם והסתר אור המקדש הוא בשבוע שחל בו ט' באב, ובשבת זו יש בה מעלה של ראיה פנימית של "אתה הראת לדעת כי ד' הוא האלקים אין עוד מלבדו". אמנם, בכל שבת קיים גילוי זה, אולם בשבת חזון קיימת ברכה מיוחדת של חיבור פנימי אל אורו של המקדש, אל הנקודה הפנימית הגנוזה אשר מתגלה דרך ארון הברית. לדברי חז"ל המילה ארון היא מלשון אור, מבואר בספרים הקדושים כי האור הגנוז של ראשית בבריאה מתגלה דרך ארון הברית. בשבת זו אנו זוכים להתחבר לנקודת הראיה הפנימית, אל האור הפנימי של ארון הברית אשר מכוחו ישראל נדבקים בבוראם.

יהי רצון שנזכה במהרה לבניין המקדש, ולגילוי אור השכינה בגילוי ארון הברית!

 

 

 

 

גרסת הדפסה