פרשת יתרו

פרשת יתרו

הכרובים והמזבח

בסוף פרשת יתרו, לאחר עשרת הדיברות, מופיעים שני עניינים שטעונים ביאור בהקשרם למתן תורה. כך נאמר שם[1]:

וַיֹּאמֶר ד' אֶל משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם: לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ: וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו.

 

דהיינו: מיד לאחר המעמד הנשגב והעילאי של נתינת התורה בני ישראל מצטווים על שני דברים:

א. איסור עשיית אלהי כסף וזהב.

ב. בניית מזבח אדמה לשם הקרבת קרבנות.

 

מה הקשר בין שני עניינים אילו, ומדוע דווקא הם מופיעים מיד לאחר מתן תורה? את הנושא הראשון מקשר רש"י (כמובא במכילתא) לעניין הכרובים, וזו לשונו:

 

אלהי כסף - בא להזהיר על הכרובים שאתה עושה לעמוד אתי שלא יהיו של כסף שאם שניתם לעשותן של כסף הרי הן לפני כאלהות:

 ואלהי זהב - בא להזהיר שלא יוסיף על שניים, שאם עשית ארבעה הרי הן לפני כאלהי זהב:

 לא תעשו לכם - לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים לכך נאמר "לא תעשו לכם".

 

מבואר מדברי רש"י שהאיסור המופיע מיד לאחר מתן תורה קשור לכרובים שהיו בבית המקדש, אותם חייבים לעשות מזהב. יש לציין שאת כלי המקדש אותם אנו מצווים לעשות מזהב (כגון המנורה), או ציפוי זהב (כגון שולחן לחם הפנים), ניתן לעשות ממתכות אחרות כאשר אין זהב. אולם הכרובים – חייבים להעשות מזהב בלבד[2]!  

בספר 'בית גנזי'[3] למו"ר הרב לוריא שליט"א מבאר את סמיכות עניין הכרובים לעשרת הדיברות כהמשך לדברי הרמב"ן המבאר בתחילת פרשת תרומה כי עניין הארון והכרובים היו המשך למתן תורה בהר סיני, וכשם שמתן תורה היה מתוך האש כך היו הכרובים עשויים מזהב הדומה לאש. מכאן מבואר כי הכרובים רומזים להמשך מתן תורה ולכן הם עשויים מזהב כדי להורות על מתן תורה מתוך האש, אולם אם הם ייעשו מכסף אין בכך הוראה על האש. דבר נוסף – הכרובים עשויים בבחינת חתן וכלה והם מורים על המשך השפעת התורה בבחינת משפיע ומקבל, אולם כאשר יש יותר משני כרובים הרי שזה עלול להתפרש כבחינת אלוהות[4].

 

יש אמנם לעיין בכך ששלמה המלך הוסיף עוד שני כרובים גדולים בעת בניית הבית הראשון, שסככו מעל ארון הברית. יש המתרצים שזו היתה הוראת נביא, או שהדבר נלמד ממגילת המקדש שעברה מדור לדור עד לשלמה המלך. אולי ניתן להוסיף ולומר כי הכוונה לארבעה כרובים העומדים יחדיו, שהם אסורים בעשיה, אולם זוג כרובים נוסף זו בחינה בפני עצמה. יש לציין שבדברי רש"י יש התייחסות מפורשת ל'בית העולמים', ויתכן שלדעתו מדובר בפסוקים דלעיל בכרובים של המקדש, אולם הכרובים שעל ארון הברית הינם חלק מהארון ואינם כרובים בפני עצמם.

 

ולבסוף – יש להוסיף ולבאר את סמיכות עניינו של המזבח לכרובים. הכרובים מהווים את שורש ההשפעה העליונה היורדת מן השמיים, בעוד שהמזבח מחובר לאדמה ומהווה את שורש החיבור לארציות. בצורה זו יש בכך רמז להשפעה הבאה ממעלה ולחיבורה להתעוררות התחתונים. זו השלמה של שתי הבחינות הקיימות במקדש: עבודתנו על המזבח מחד, שעניינה התעוררות התחתונים, והשפעת העליונים מאידך.

 

יהי רצון שנזכה במהרה לבניין המקדש ולביאת גואל צדק

 

 

[1] שמות כ, יט–כג.

[2] אומרים בשם חידושי הרי"ם שהדבר מעיד על עניינו של חינוך בני הנעורים. שהרי הכרובים עשויים כפני תינוק ותינוקת והם מביטים לעבר הכפורת הניצבת על הארון. זהו עניינו של החינוך הטהור לתורה שחייב להיות מזהב – ללא תחליפים!

[3] פרשת משפטים עמ' תרצג.

[4] הרב לומד שם בהמשך שזהו גם עניין סמיכות פרשת הדיינים לפרשת המזבח, המורה על המקדש, שכן גם זה הוא בבחינת המשך למתן תורה.

 

 

 

גרסת הדפסה