פרשת כי תשא

פרשת כי תשא

הכיור ומטבע של אש – שורש החיבור לקדושה

בפרשתנו אנו קוראים הן על עניין תרומת מחצית השקל והן על עניינו של כיור הנחושת. האם יש קשר בין שני העניינים?

כיור הנחושת מופיע בתורה כאחרון מבין כלי המשכן אותם מצטווים בני ישראל להכין. הכיור מבטא את עניין הטהרה, שכן כל כהן חייב לקדש ידיו ורגליו ממימי הכיור לפני תחילת עבודתו במשכן. הרמב"ן מבאר כי בהתבוננות פנימית עניינה של רחיצת ידי ורגלי הכהנים במקדש היא בכך שהידיים הן למעלה מכל הגוף (כשמגביהים אותן), בעוד שהרגלים הינן קצה הגוף, אם כן זהו רמז ללכל קומת האדם. רחיצת הידיים והרגלים מבטאת בכך את הטהרה השלימה של האדם.

 

את עניין הרמת הידיים מצאנו גם בברכת הכהנים וכן במלחמת משה עם עמלק. יש להבין עניין זה של הרמת הידיים כמקור לברכה. ניתן לרמוז את העניין בהקשרו לכפרת מחצית השקל, שכפי שאמרנו היא הפרשיה הסמוכה לפרשת הכיור.

מחצית השקל המוזכרת בפרשתנו עניינהו הוא "לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" – ממחציות השקלים הללו יצקו את אדני הכסף של אוהל מועד, זאת ככפרה על חטא העגל. אורמים חז"ל כי משה רבינו היתקשה כיצד מחצית השקל הניתרמת לאדני המשכן יכולה להוות כפרה לחטא העגל החמור, וכן מהו עניין המחצית? לדברי חז"ל הקב"ה הראה למשה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, ואמר לו: "כזה ראה וקדש". דהיינו: הקב"ה מראה למשה רבינו כי העוון של חטא העגל נבע רק מהחלק החומרי החיצוני של בני ישראל. לעומתו החלק הרוחני, שזו הנשמה החצובה תחת כסא הכבוד, לא נפגם. מכאן מובן העניין של נתינת מחצית השקל: חלק הנשמה הפנימי של כלל ישראל נשאר שלם, ואינו צריך כפרה. לכן נאמר בתורה "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" – המילה 'פקודיהם' היא מלשון חיסרון, שזהו הפגם שדבק בחיצוניותם של בני ישראל לאחר חטא העגל. כדי לתקן פגם זה מצווה עליהם הקב"ה על נשיאת הראש של בני ישראל, שמשמעותה היא החיבור לנשמתם שלא נפגמה, אל אותה אש פנימית היוקדת בתוך לבבם הבאה לידי ביטוי במטבע של אש.

 

זהו גם העניין של הרמת ידי משה במלחמת עמלק. חיבורם של ישראל לקדושה, לאחר החטא בו הם אמרו "היש ד' בקרבנו אם אין", נעשית באמצעות קישורם אל מטבע האש שקיים בכל אחד מישראל. זאת -  כדי להמשיך מאש פנימית ועליונה זו אור לשם תיקון הפגם. באותו אופן גם בברכת כהנים ממשיכים ברכה לכל אחד מישראל, וזאת מהחלק העליון של מטבע האש שיש בכל אחד. 

 

מכאן מבואר עניינו של כיור הנחושת: הכהנים בכניסתם לעבודת המקדש, בה הם מכפרים ומטהרים את בני ישראל,  צריכים להמשיך קדושה מהשורש. עליהם להתחבר אל האש הפנימית העליונה שלא נפגמה מעולם, וע"י זה מתקשרת כל קומתם לקדושה.

באופן זה מבואר גם עניין נוסף המופי בפרשתנו: הציווי על יצור שמן המשחה, באמצעותו התקדשו הכהנים הגדולים, כלי המשכן ואח"כ גם מלכי בית דוד. שמן המשחה מבטא את גילוי הקדושה העליונה ששורשה באותו מטבע של אש, והיא מהווה את הקדושה העליונה המתגלית בעולמנו התחתון.

 

יש לצרף לכך את דברי האור החיים הקדוש בפרשתנו, המבאר כי שבת הינה עולם עליון אשר ממנו אנו ממשיכים השפעות למטה, זאת כדי להפוך את כלל המציאות לבחינת שבת. חיבור זה אל שורש הקדושה יונק אף הוא מאותה מטבע אל אש ששורשה בעולמות העליונים. זו משמעות דברי חז"ל "מתנה טובה יש לי בבית גנזי" – גילוי האש העליונה היוקדת אשר שורשה בעולמות העליונים ואשר מתגלה בקדושת השבת.

 

 

יהי רצון שנזכה לגילוי אש הקודש, ומתוכה יתוקן העולם ונזכה במהרה בע"ה לגאולה השלימה!

 

 

 

 

 

 

 

גרסת הדפסה