פרשת נשא

פרשת נשא

הארון ושירת הלויים - עבודת עבודה

הלווים הם אשר מופקדים על נשיאת המשכן בתקופת המדבר. בפרשתנו, כהמשך לפרשת במדבר, אנו לומדים על אופן נשיאת המשכן ועל חלוקת העבודה בין משפחות קהת, גרשון ומררי. ראשית יש להבהיר כי בפרשת במדבר נימנו משפחות הלווים, ושם נזכר מה תפקידה של כל משפחה בהקשר לשמירת המשכן, שזהו תפקידם הראשון של הלווים. כנאמר שם כמה פעמים "ומשמרתם ...", וכן "ופקודת משמרת". בפרשת במדבר מופיע סדר משפחות הלווים כסדר תולדתם – גרשון, קהת ומררי, אולם בפרשתנו הם מפיעים לפי סדר חשיבותם – קהת, גרשון ומררי, שכן בני קהת מהם יצאו משה ואהרן והם הראשונים בחשיבות בחיבורם לתורה[1]. סדר חנייתם המופיע בפר' במדבר הוא: קהת בדרום – כנגד התורה (בחינת המנורה), גרשון במערב, שזו בחינת התפילה שכן השכינה במערב. מררי בצפון, שזו בחינת השולחן[2].

 

בסוף פרשת במדבר מתחילה התורה לעסוק בעניין נשיאת המשכן, שזהו תפקידם השני של הלווים בתקופת המדבר. התורה פותחת בתפקידה של משפחת קהת, וכך נאמר שם[3]: "מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד". מבאר במקום בעל האור החיים הקדוש: "לעשות מלאכה - שינה מהאמור בעבודת בני גרשון ובני מררי 'לעבוד עבודה', ואמר 'לעשות מלאכה', העיר בזה שאין בכללות מעשה בני קהת עבודה לצד שהארון הוא אדרבא נושא את נושאיו (במד"ר ד כ) ואין עושין בו אלא מלאכה. עוד נראה כי לצד שיש להם לעשות סדר נכון במשאם כשנושאים בכתף, וכיוון ההליכה לצד כבוד ארון אלהים, כנושא אדונו על כתפו (עי' סוטה לה), לזה קרא עבודתם מלאכה, מה שאין כן עבודת בני גרשון ובני מררי". אם כן בני קהת עושים מלאכה, שזו בחינה עליונה יותר הקשורה לנשיאת כלי המשכן. לקמן נבאר כי מלאכה זו של בני קהת היא הנותנת את התוקף והגילוי גם לעבודת בני גרשון ומררי.

 

בהקשר לנשיאת המשכן על-ידי בני גרשון ומררי נאמר מספר פעמים בפרשתנו, באופן דומה, הפסוק הבא[4]: "מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד". בפסוקים נאמר "לעבוד עבודה", שכן זהו תיאור עבודת הלווים, שעניינה נשיאת המשכן.

אולם בפסוק האחרון שביניהם נאמר באופן מעט שונה, וזו לשונו[5]: "מִבֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד". מהי 'עבודת עבודה'?

חז"ל[6] לומדים כי מדובר בשירת הלווים המלווה את עבודת הכהנים, שכן היא[7] "עבודה לעבודה אחרת". כך מבאר זאת רבנו בחיי: "לעבוד עבודת עבודה - זה השיר שהיה עבודה לעבודה אחרת והיא הקרבנות, וכן הוא אומר (תהלים ק, ב) 'עבדו את ה' בשמחה', ופסוק מלא הוא שקורא עבודה לשיר, הוא שכתוב בדברי הימים ב (לה, טו) 'והמשוררים בני אסף על מעמדם אין להם לסור מעל עבודתם'. והשיר הזה היה בכנורות ומצלתים והיו אומרים שירות וזמירות להקב"ה בשעת הקרבן". מוסיף בעל הכתב והקבלה מימד נוסף: "עבדת עבדה - הוא השיר (רש"י), כי כשם שהמצוה עבודה להש"י כן השמחה על המצוה נקראת עבודה, כמ"ש 'תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה', הנה השמחה היא שלמות העבודה, לכן השיר שהיו הלויים משוררים לעורר השמחה על מצות הקרבה, כדי להיות מעשה המצוה בשמחה, נקרא עבדת עבודה, ומקרא מלא הוא (דה"ב ל"ט) 'והמשוררים בני אסף על מעמדם אין להם לסור מעל עבודתם'". משמע מדבריו כי שירת הלויים מטרתה לעורר בקרב הכהנים, שהם עובדי ד' במקדש, את בחינת השמח שהיא הגורמת לשלימות העבודה!

אולם יש לתמוה: הרי בפסוק נאמר "לַעֲבֹד עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת מַשָּׂא" – שואל המזרחי על דבר רש"י: אם עבודת עבודה הינה שירה, הרי ש'עבודת משא' צריכה להתפרש כ 'עבודה למשא' -  עבודה למשא אחר, ומהו? הוא דן בנושא, וכן יתר מפרשי רש"י[8]. אולם ניתן לדרוש כי עבודת המשא יש בה את גילוי השירה בדיוק באותו אופן שהדבר היה קיים בשירת הלווים. יתרה מכך: שירת הלווים יונקת את כוחה מנשיאת הכלים, כפי שנבאר מדבריו של בעל השפת אמת.

 

בעל ה'שפת אמת'[9] מצטט את דברי המדרש רבה[10], בו קיימות מספר דרשות בנוגע למשא כלי המשכן, ואת אחת מהן דורש ה'שפת אמת'. זו לשון המדרש (בתוספת באורנו): "תני – 'ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו'[11]. ממשמע שנאמר 'בכתף' איני יודע שישאו? [ענינה של הכתף הינו לשם נשיאת הכלים, לכן המילה "ישאו" מיותרת] ... אין 'ישאו' אלא לשון שירה, וכן הוא אומר "שאו זמרה ותנו תוף", ואומר 'ישאו קולם ירונו'".  מבואר מלשון המדרש כי עניין השירה נלמד מייתור המילה "ישאו", ומכאן שנשיאת הכלים גילתה את בחינת השירה. יש להבין: מדוע עניין השירה נלמד דווקא מנשיאת כלי המקדש?

 

מבאר ה'שפת אמת' את העניין מהמסופר בספר שמואל על הפרות שנשאו את ארון הברית חזרה משבי הפלישתים, וכך נאמר שם[12]: "וישרנה הפרות בדרך". לומדים חז"ל[13] כי הפרות שרו (עיין בדבריהם שם כמה דעות לגבי השירים שלהן). אומר בעל ה'שפת אמת': "שעל ידי שנשאו הארון ניתן בהם דעת לשורר ולזמר", ומביא שכך אף נאמר בזהר הקדוש. מבואר אם כן כי נשיאת הארון היא שגרמה אף לפרות להרים קול זמרה. מכאן – שנשיאת הארון עוררה את יסוד השירה והשמחה, כמבואר לעיל, ומכוחו של ארון הברית התגלתה בחינה זו אף ביתר הכלים. מכאן – שיסוד השמחה של הלווים מקורו בנשיאת הכלים, ומתוקף זאת בחינת השמחה היא ששרתה בם והיא המופיעה לדורות עולם בבית המקדש בהיותם משוררים בבחינת 'עבודת עבודה'.

 

יש להוסיף כי כי זו אחת מסגולות הארון, הנותן דעת לשיר ולזמר להשי"ת. אמנם עיקר עניינו של ארון הברית הינו היותו למקור האור הרוחני של הבריאה כולה, שהרי מקור שמו הוא מלשון 'אור', אולם הוא גם מקור הנבואה והשמיעה. בארון מתלכדים יחדיו הראיה (שעניינה החכמה) והשמיעה (שהיא הבינה), בבחינת "והעם רואים את הקולות". גילוי זה הוא שהתגלה לפרות אשר נשאו את ארון הברית בדרכו משדה פלישתים לבית שמש. בספר 'אור הגנוז' לפר' נשא, מביא מדברי הזהר הקדוש בפר' תרומה[14] הדורש אף הוא לגבי שירת הפרות, ואומר: "משמע מכאן שסוד העגלות מורין על ענין עגלות ופרות של בית שמש, ונודע עפ"י הנגלה אותו הנס שנעשה בפרות בית שמש, כך היו הניסים באותן עגלות (של המשכן) שהיו נושאין את המשכן שנושא את נושאיו". ומוסיף מדברי המדרש[15] כי פרות אלו קיימות לעולם. מכאן – שארון הברית עניינו גילוי האור והשמיעה בשורשם, מעין חזרה תמידית במשכן על האורות והקולות של מעמד הר סיני. בחינה זו היא אשר נשארה בשורשה אצל הלווים לדורות עולם.

בבחינה זו מלאכת בני קהת, הנזכרת בפרשת במדבר (כאמור בראשית דברינו) הינה הבסיס והשורש לגילוי קדושת נשיאת יתר כלי המשכן היונקים מכוח קדושת הארון.

מסיים ה'שפת אמת' את דבריו בלימוד לעבודת ד': "וכמו כן הוא בכל עובד ד' שמתמלא זיו ושמחה על ידי עבודת אמת ... וזה עצמו העדות שהאמת עד לעצמו שהעובד ד' מבין בנפשו שהוא דבוק בשורש האמת וליבו שמח, והוא עדות על הבורא יתברך".

 

שנזכה לשורש השמחה בגילויו השלם בבניין בית מקדשנו במהרה!

 

 

[1] כך מבאר בעל אור החיים הקדוש.

[2] רעיון זה מופיע בבית גנזי.

[3] שמות ד', ג.

[4] במדבר ד', כג; וכן בפסוקים ל, לה, לט, מג, מז.

[5] פסוק מז.

[6] ערכין י"א, וכן בפירוש רש"י על הפסוק.

[7] כלשון רש"י.

[8] ראה דבריו וכן בגור אריה ומשכיל לדוד.

[9] פר' נשא, שנת תרמ"א ד"ה "במדרש בכתף".

[10] במדבר רבה פר' ו', י.

[11] במדבר ז', ט.

[12] שמואל א ו', יב.

[13] עבודה זרה כד ע"ב; מדרש שמואל פרשה יב.

[14] קלז ע"ב

[15] מביא בשם מדרש ילמדנו, מופיע בשיר השירים רבה פר' ו, ד

 

 

 

גרסת הדפסה