פרשת עקב

פרשת עקב

כל המצוה אשר אנוכי מצווך היום

בתחילת פרשתנו התורה מבארת את חשיבות ההתנתקות מעבודה זרה, ואת מהות הניתוק מעממים יושבי הארץ הקדושה. כנאמר: "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ: כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם ... לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ד' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא: וְנָשַׁל ד' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: וּנְתָנָם יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם ... פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ כִּי תוֹעֲבַת ד' אֱלֹהֶיךָ הוּא". התנאי הראשון לגילוי שלטון הקדושה בארץ ישראל הינו הכרתת טומאת הגוים.

מתוך כך ממשיכה התורה לשלב הבא, שלב גילוי הקדושה: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ד' לַאֲבֹתֵיכֶם". יש לגלות את קדושת הארץ מכוח המצוות, ומתוך כך זוכים לברכת הארץ, כנאמר בהמשך:: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ד' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי ד' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".

קיימים בתהליך גילוי קדושת הארץ שלושה שלבים, הנקראים בלשון תורת הבעש"ט הכנעה, הבדלה והמתקה. שלב ראשון הוא הניתוק מטומאת הגוים והכרתת הטמאה. שלב ב' הוא גילוי הקדושה בכוח המצוות. שלב ג' הינו גילוי קדושת הארץ שהינו פועל יוצא של שני השלבים הראשונים.

מתוך כך יש לבאר את משמעות הנאמר בשלב ההבדלה: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת" – מה משמעות הנאמר "כל המצוה", ולא "כל המצוות"? הרמב"ן בביאורו לפסוק "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא" (דברים ל', יא) מבאר: "וטעם 'כי המצוה הזאת' על כל התורה כולה והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח א) 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום'" (בהמשך דבריו הוא מביא ביאור נוסף כי מדובר במצוות התשובה, הנזכרת לפני כן בפסוק). באופן דומה מבאר בעל האור החיים הקדוש על פסוקנו: "והוא מאמר 'כל המצוה', פירוש: בכללותה שלא יחסר כל שבידך לעשות, תשמרון לעשות, פירוש בין מצות לא תעשה בין מצות עשה, והטעם 'למען תחיון', זה תלוי בזה, וכשאתה מחסר אחת מכל המצות אתה מחסר כנגדו חיות אבר אחד". כל המצוות הן מערכת שלימה אחת, ולכן על האדם להשתדל לקיים את כלל המצוות כולן. בנוסף מדגישים הפרשנים את דברי חז"ל כי יש עניין לקיים כל מצוה בשלימותה, כדברי רש"י: "אם התחלת במצוה גמור אותה שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה".

דומני שיש להוסיף פן נוסף אל שלימות קיום המצוות. כך מבאר בעל השפתי כהן: "תשמרו לעשות -לא אמר 'תשמרו ותעשו', כמו שאמר 'ושמרתם ועשיתם', אלא 'תשמרו לעשות', שלא יעלה בדעתך שיש הרבה מצוות תלויות בארץ והם בטלות בחוצה לארץ, לזה אמר 'תשמרו לעשות' לא יהיה דבר זה מגמת פניכם שאם כן נמצאת התורה בטלה בחוצה לארץ, ובזמן החורבן יש הרבה מצוות שהם בפני הבית, כמו הקרבנות, אלא תהיה מגמת פניכם המצוה והמתינו לה כשתבוא שתקיימוה כמו 'ואביו שמר את הדבר' (בראשית ל"ז, י"א), לזה אמר 'תשמרו' המתינו לה לעשות, למדו פירושה ובשכר זה תחיו לעתיד ותקיימוה ותבואו ותירשו את הארץ לקיים המצוות התלויות בארץ".

דהיינו: הפסוקים בהמשך הפרשת עוסקים בברכתה של ארץ ישראל. כדי להגיע ולקיים את מצוות הארץ הדבר דורש ציפיה והשתוקקות. משה רבינו עצמן זכה רק לכוח הכיסופים, והוא מורה לבני ישראל שעליהם לקחת כוח זה עימם כדי שמתוכו גם בעת החורבן יוכלו לזכות לירושת הארץ ולקיום מצוותיה. כוח הכיסופים הינו כוח מרכזי. בנוסף: הלימוד והעיון בנושאים של הבניין, כמו עבודת המקדש והקרבנות ומבנה הבית – יש בהם כוח סגולי גדול לעורר ולקרב את שעת הבניין.

באופן דומה מבאר גם הנצי"ב: "כל המצוה וגו' תשמרון לעשות - ... ללמד דגם בשעה שלא הגיעו לידי מעשה כל המצוות, כמו בתחילת ביאה לארץ שחסר עוד כמה מצות שלא נתחיבו עד אחר ירושה וישיבה, מכל מקום הזהירם ללמוד כל המצוה כדי לעשות כאשר יגיעו לידי כך. ומזה למדנו דהוא הדין בזמן הגלות שיהיה אח"כ. וכתיב 'תשמרון', נו"ן הנוסף להקטין, דמכל מקום אינו דומה למוד הלכה שנוגע למעשה מיד ללמוד הלכתא למשיחא ... אבל מכ"ל מקום הזהיר ללמוד כדי לעשות כאשר יבואו לזה 'למען תחיון' - הלמוד גורם חיות הנפש .. וכתיב 'תחיון' בנו"ן הנוסף המקטין, דודאי אין חיות הנפש בשלמות עד בואם לא"י.  ורביתם - גדולת הנפש בחכמה ..  ובאתם וירשתם - זכות התלמוד גורם ירושת הארץ".

הציפיה, הלימוד, העיון והכמיהה הם המעוררים כלפי שמיא ומקרבים את שעת הבניין והגילוי. מתוך כך – הדברים הללו תקפים ושרירים גם לגבינו, בדבר חשיבות העיסוק והחיבור אל עולם המקדש ותכניו כגורם מערר ומזרז לקידום השראת השכינה.

יהי רצון שנזכה במהרה לבניין המקדש ולביאת גואל צדק!

 

 

 

 

 

גרסת הדפסה