פרשת פינחס

פרשת פינחס

 כוח הכפרה של פינחס

פינחס מקנא את קנאת ד', ועל כך נאמר בתורה (במדבר כ"ה, יג): "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מהו עניינה של הכפרה, שהרי לא כל כלל ישראל חטאו בחטא זה שהיה צריך לכפר על כל הכלל כולו? כמו כן – מהו עניינה של 'ברית כהונת עולם', וכיצד היא תלויה בכפרת בני ישראל?

מבאר רש"י לגבי ברית כהונת העולם: "שאע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה עד כאן. וכן שנינו בזבחים לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי". דהיינו: עד כה פנחס לא נכלל בין בני אהרן הכהנים, ובמעשה זה הוא זכה לסגולה זו.

יש לבאר את סגולת המעשה, שכן חטאו של זימרי היה אחד מנשיאי ישראל המשיך זוהמה בכל כלל ישראל. מעשהו של פינחס מנע התפשטות זוהמה זו בכל כלל ישראל. בבחינה זו מעשיהו היה מעין הקרבת קרבן, שכן כמו שהקרבת קרבן יש בה כפרה, כך היה מעשיהו של פינחס. כך מבואר בפירוש במדרש בפרשתנו (מובא בדברי רבנו בחיי): " ללמדך שהשופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן". אולם יש להדגיש כי כשם שבהקרבת הקרבנות קיים מימד המחשבה, שכן מחשבה פוסלת בקרבנות, כך מעשהו של פינחס לא נבע רק מתוך רגש נקמה וכעס אלא הגיע מתוך קנאת ד' אמיתי וטהורה. משום כך התורה מדגישה כמה פעמים את קנאתו, כמבואר בפסוקנו: "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו".

מבאר החזקוני: "ברית כהנת עולם - כל כהנים גדולים שהיו במקדש, אפילו בתחלת בית שני, היו מפנחס, כדכתיב בדברי הימים: 'ואלעזר הוליד את פנחס וגו'". מבואר כי בקנאתו הגיע פינחס לתיקון בשורש של כלל ישראל, שכן בכך יתר כוחו של הכהן הגדול על הכהן ההדיוט: הכהן ההדיוט מתקן חטאים ועוונות מסוימים בכוח עבודתו, אולם הכהן הגדול עניינו לכפר על שורש טומאת בני ישראל. זאת כמבואר בחז"ל לגבי עניינם של בגדי הכהן הגדול, שכל אחד מהם מכפר על בחינה מסוימת: על לשון הרע, על שפיכות דמים וכד'. מעשהו הטהור של פינחס, שהגיע מתוך קנאת ד' פנימית, הוא שזיכה אותו לברית כהונת עולם שבה הכהנים הגדולים יצאו מחלציו, שכן זו המדרגה שהוא קנא מתוך מחשבתו הטהורה שנדבקה בשורש הקדושה.

ניתן להוסיף כי מדרגת הכהן הגדול הינה מדרגת האור, אשר מסלק את החושך ומאיר קדושה לעולם. עניינו של הכהן הגדול הוא מדרגת המנורה, המפיצה אור רוחני לעולם. זאת לעומת הכהן ההדיוט שמדרגתו היא בבחינת מזבח העולה שעליו אש שורפת אשר מתקנת את בהמיות העולם.  משום כך לדברי חז"ל הקב"ה ניחם את אהרן שחלשה דעתו לאחר הקרבת קרבנות הנשיאים: ''שלך גדולה משלהם" וזאת לגבי הדלקת המנורה. המנורה מאירה אור רוחני בכלל הבריאה, ולכן לכתחילה עבודה זו היא בכהן הגדול שעניינו להרבות אור רוחני בבריאה ולקשר את הבריאה לשורשה.

באופן דומה ניתן לפרש את הנאמר בפסוק (מלאכי, ב', ז): "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ד' צְבָאוֹת הוּא" -  אומרת על כך הגמרא (חגיגה ט"ו, ב): "אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו". מבאר בעל הבית גנזי (פר' פינחס, עמ' תתק"ח) כי פסוק זה נאמר על פינחס, שלדיעה אחת בדברי חז"ל הפך מלאך, ומשמעות העניין  היא כי רב הלומד תורה עם תלמידו צריך להיות בבחינת פינחס, בבחינת אור המנורה שמרחיק את הטומאה הזוהמה.

ביום הכפורים זוכה הכהן הגדול להגיע למדרגת מלאך ממש, להידבק בבחינתו של פינחס, וזאת עם כניסתו לקדש הקדשים כדי להקטיר את הקטורת ולטהר את כלל הבריאה. מבאר הרמח"ל כי עבודה זו מעלה את כלל ישראל למדרגה של אדם הראשון לפני החטא, שזו הטהרה השלימה ותיקון העולם בשורשו.

לדברי חז"ל "פינחס זה אליהו", שעתיד לבשר את כלל ישראל על הגאולה העתידה, מכוח טהרתו של פינחס שמעלה את כלל ישראל להידבק בשורשם.

 

יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה השלימה!

 

 

 

 

 

גרסת הדפסה