פרשת פקודי

פרשת פקודי

חודש אדר מהווה הכנה לקראת חודש ניסן, מועד חנוכת המשכן בתקופת המדבר המהווה את ראשית השנה במקדש. בתחילת מסכת שקלים מבואר כי החל מראש חודש אדר היו "משמיעין על השקלים" – מכריזין על איסוף מחציות השקלים שהוא חובה על כל אחד מישראל. לדורות את השקלים אספו לצורך קרבנות הציבור, אולם לקראת הקמת המשכן נאספו מחציות שקלים גם לצורך אדני המשכן המהווים את הבסיס לקרשי המשכן.

 

כך נאמר בפרשתנו[1]: " וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן".

בפסוקים אילו מדובר על מחצית שנתרמה עבור האדנים, כביאורו של רש"י[2]: "... אחת תרומת אדנים שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת כיכר ...". מכאן מבואר שתרומת האדנים מהווה כפרה לחטא העגל, כדכתיב בתורה[3] "וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". האדנים הינם הבסיס למשכן, והם רומזים על ההתעוררות מצידם של בני ישראל. האדנים עשויים מכסף, הרומז למידת החסד, כאשר כל קרש מקרשי אוהל מועד ניצב על שני אדנים.  באופן זה כל אדן הוא מחצית בסיס הקרש, מעין הרעיון הטמון במחציות השקלים: השלימות מושגת רק מכוח החיבור, כך שכל בחינה היא מחצית והשלימות מושגת באיחוד הכוחות. אחדות זו של ישראל באה לידי ביטוי גם בכך שקיימים סך הכל מאה אדנים, מספר המבטא את שלימות הקדושה.

 

בספר 'בית גנזי'[4] מבאר את מאמר חז"ל לפיו משה רבינו התקשה במהות השקלים והקב"ה הראה לו מטבע של אש מתחת לכסא הכבוד, וזו המחצית השניה המשלימה את תרומתם של ישראל. במתן תורה בני ישראל הגיעו למדרגה של דבקות עם בורא עולם, ולכן קיבלו את שני לוחות הברית ששווים בקומתם, כביכול. לאחר חטא העגל הכפרה באה על-ידי מחצית השקל, שכנגדו קיים מטבע של אש תחת כסא הכבוד.

תרומת מחצית השקל נוספת תרמו בני ישראל במדבר עבור קרבנות הציבור, כאשר תרומה זו נשארה כציווי לדורות עולם. כאמור לעיל בחודש ניסן, זמן ההתחדשות, החלו להקריב במקדש מהכספים שנתרמו במהלך חודש אדר. יש לומר כי זו מהותם של כל הדברים שקרבים במקדש מדי יום מתרומת מחצית השקל: הקטורת וקרבן התמיד שעניינם כפרה על בני ישראל. קרבנות ציבור אילו מבטאים את העניין שכל התעוררות מצידנו פועלת מחצה, ומעוררת את האש של מעלה להתגלות. בימי הבית הראשון היה לכך ביטוי ממשי, שכן על המזבח היתה רבוצה להבת אש אשר הפכה לארי של אש עת הקריב אדם קרבן בלב שלם ובנפש חפצה. זו משמעות התעוררות האדם אשר מעוררת את האש העליונה אשר תחת כסא הכבוד.  

 

יהי רצון שנזכה להתעוררות שלמה, ובכוח זאת תחזור השכינה למעונה במהרה!

 

 

[1] שמות ל"ח, כה-כז.

[2] מקור הענין בגמרא מגילה כט ע"ב וברש"י שם. וכן עיין בתורה שלמה לשמות ל, טז (אות פז).

[3] שמות ל', טז.

[4] למו"ר הרב לוריא זצ"ל,  פר' כי תשא עמ' תתריט.

 

 

 

גרסת הדפסה