פרשת תזריע

פרשת תזריע

קרבן העולה וקרבן החטאת

היולדת עוברת לאחר לידתה תהליך כפול של טהרה: תחילה היא נטהרת מן הדמים הטמאים שהיא רואה ולאחר מכן היא עדיין לא רשאית להיכנס למקדש עד תום ארבעים יום לזכר ושמונים יום לנקבה. בחינה זו דורשת עיון, שהרי לא מצינו אצל אף אחד מהטמאים שקיים בו איסור מיוחד של כניסה להר הבית. לדוגמא: זב או זבה מנועים מלהכנס למחנה לויה (שהוא הר הבית) אולם עם טהרתם איסור זה פוקע. משא"כ ביולדת – לאחר טהרתה עדיים היא מנועה מלהיכנס. בנוסף: היולדת מצווה להביא לאחר טהרתה "כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת"[1], ובמידה ומצבה הכלכלי אינו מאפשר: "וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת"[2]. יש לבאר את עניין קרבן העולה והחטאת אצל היולדת, שהתורה גם נתנה לה את האפשרות להקריב גם במצב של דלות.

נקודה נוספת שדורשת עיון היא כי בפסוקים אלו מבואר שקרבן העולה קודם לקרבן החטאת, אולם בדרך כלל קרבן חטאת קודם לעולה. מעיר על כך רש"י: "לא הקדימה הכתוב אלא למקראה, אבל להקרבה חטאת קודם לעולה". מכאן שלשיטתו גם אצל היולדת הסדר הוא שחטאת קודמת לעולה. תמהים על כך בעלי התוספות[3]: מה החידוש בכך שהתורה שינתה בפסוקים את הסדר? הם מבארים בביאור אחד[4] כי אכן בהקרבת הקרבן החטאת קודמת, כבכל התורה, אולם לעניין הקדשת הקרבן העולה קודמת. אולם הם דוחים את דבריו. בראשונים[5] קיים ביאור שאם אין לה אלא קרבן אחד בלבד תביא עולה, ואח"כ תשלים את קרבן החטאת, אולם כשהם קרבים יחד הסדר הוא כרגיל שחטאת קודמת לעולה.

מבואר מכל הנ"ל שקיים עניין מיוחד בקרבנות היולדת, ויש לבאר את העניין.

ראשית יש לומר כי קרבן העולה והחטאת של היולדת לא קרבים על חטא, שהרי הם קרבים לאחר המעמד הנשגב של הבאת חיים חדשים לעולם. אמנם חז"ל מבארים את מהות החטאת של היולדת על כך שהיא נשבעת בזמן הלידה שלא תזדקק לבעלה, אולם גם זה אינו מובן בהקשר להבאת קרבן החטאת החמור.

מבאר בעל הבית גנזי[6] כי לאחר חטא עץ הדעת כל אדם בעולם יוצא לאויר העולם עם זוהמת הנחש, ודבר זה גורם לאשה להיטמא. כל מהות תיקון חטא עץ הדעת מחובר לאשה, שעונשה קשור לכל תהליך ההריון והלידה, ומשום כך הן טומאתה והן זמן טהרתה כפולים. ניתן לומר כי בה הפגם היה גם בתודעה וגם במעשה. אולם הזכר נפגם רק בצד המעשה, ומשום כך תהליך טהרתו קצר יותר: שבעה ימי טומאה ול"ג ימי טהרה. בערלה מתנקזת טומאת הזכר, והסרתה היא המתקנת את הפגם החיצון בזכר, ומכאן ואילך יש תהליך של טהרה פנימית.

מכאן ניתן להבין את העניין שקרבן העולה קודם בפסוק אצל היולדת: תהליך טהרתה הינו פנימי בעיקרו, ואליו נילווה התיקון החיצוני. משום כך קרבן העולה קודם, שכן הוא רומז על טהרת המחשבה.

מכאן גם מבואר עניין ל"ג ימי הטהרה אצל הזכר. בספר בית יעקב[7] מבואר כי כשם שבימי העומר במהלך ל"ג ימים מגיעים לבחינת ההוד שבהוד, כך גם בטומאת היולדת. אנו מבררים את כוח ההודאה והתודה להשי"ת, שזהו עיקר התיקון הפנימי בנשמת האדם. מצד אחד הדמים שהאשה רואה הינם כבר דמים טהורים, אולם עדיין למקדש אינה יכולה להיכנס שכן הנקודה הפנימית שלה דורשת בירור עמוק ופנימי. רק לאחר תהליך הבירור הפנימי היא מביאה את הקרבנות, ורק אז היא יכולה לחזור ולהתחבר אל נקודת הקודש הפנימית אשר במקדש ומתוך כך להשראת שכינה בביתה שלה.

 

יהי רצון שנזכה במהרה לבניין המקדש בתפארתו!

 

[1] ויקרא י"ב, ו.

[2] שם, ח.

[3] זבחים פ"ט.

[4] בשם רבי חיים כהן.

[5] ראה בשיטה מקובצת.

[6] ןיקרא עמ' ת"ג.

[7] לאדמו"ר מאיז'ביצא.

 

 

 

גרסת הדפסה