פרשת תצווה

פרשת תצווה

יחודו של מזבח הזהב

ארבעה כלים ניצבו באוהל מועד (ולאחר מכן במקדש): ארון הברית, מנורת הזהב, שולחן לחם הפנים ומזבח הזהב. עניינם של שלושת הראשונים  מבואר בפרשת תרומה, אולם עניינו של מזבח הזהב מופיע רק בפרשת תצוה, לאחר הציווי על אריגת בגדי הכהנים. הדבר דורש כמובן ביאור: מדוע ניתקה התורה את מזבח הזהב מיתר כלי הקודש?

 

במדרש תנחומא (תצוה טו) נאמר כך: "א"ר יצחק: תדע לך בשעה שעשה משה המשכן וכליו וכל המלאכה והקרבנות, לא ירדה שכינה עד שהקטירו קטורת ... אמר הקב"ה לישראל: היזהרו בקטורת יותר מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפני, שעל ידי הקטורת אתם מתכפרים בעוה"ז ואף שעל כן". בעל ה'כלי יקר' מוסיף ומבאר כי הקרבנות הינם לכפרה על הגוף, ואילו הקטורת – על הנשמה. ריח הניחוח של הקטורת מכפר על רוח בני האדם העולה למעלה.

 מימרה נוספת מדברי המדרש תנחומא (תצוה יד): "מכל קרבנותיהם איני רוצה אלא הריח וכאילו אכלתי ושתיתי, שנאמר: 'את קרבני לחמי לאישי ריח נחוחי תשמרו'. תדע לך שמזבח העולה, שהיה לקרבנות היה נתון בחוץ ומזבח הקטורת שהיה לריח, נתון בפנים"[1].

 

מבואר מלשון המדרש כי סגולתו המיוחדת של מזבח הזהב הינה בכך שהוא כנגד בחינת הנשמה, שזהו ענינו של הריח העולה מן הקטורת. מזבח העולה מכפר על הגוף, ולכן הוא עשוי במקדש מאבנים, בעוד שמזבח הקטורת עשוי עץ ומצופה זהב להורות כי עניינו כפרת הנשמה. מכאן גם מבוארת העובדה שמזבח זה נקרא בשם 'מזבח', למרות שלא זובחים עליו זבח, שכן קיים פה מימד של 'זביחת הקטורת' שענינה כפרה.[2]

 

את עניין הפרדת מזבח הזהב מיתר הכלים דורשים המפרשים באריכות, ומבארים כי חשיבות מיוחדת יש לו למזבח הקטורת. כך אומר הספורנו: "ולא הוזכר זה המזבח עם שאר הכלים בפרשת תרומה, כי לא היתה הכונה בו להשכין האל יתברך בתוכנו כמו שהיה הענין בשאר הכלים ... גם לא היה ענינו להוריד מראה כבודו בבית, כענין מעשה הקרבנות כאמרו "ונועדתי שמה לבני ישראל" ... אבל היה ענין זה המזבח לכבד את האל יתברך אחרי בואו לקבל ברצון עבודת עמו בקרבנות הבוקר והערב, ולשחר פניו במנחת קטורת". דהיינו: לדבריו מזבח הזהב עניינו כבוד השי"ת, אולם אין עניינו השראת השכינה (כפי שהדבר קיים בשאר הכלים המופיעים בפרשת תרומה). ה'משך חכמה' מבאר באופן דומה, וזאת על פי דברי הגמרא[3] האומרת כי "מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו". דהיינו: המזבח אינו אלא למצווה בלבד, ולכן הוא נזכר כאחרון הכלים להורות שאינו מעכב. זאת להבדיל ממזבח העולה, או המנורה, שבלעדיהם לא ניתן לבצע את העבודה הקשורה אליהם.

 

לבעל 'צרור המור' הסבר נפלא לכך שמזבח הזהב מופיע בתורה כאחרון הכלים, ואלו דבריו: "הנה חתם מלאכת המשכן במזבח הקטורת, לפי שהוא הכלי היותר נבחר, זולת הארון שציוה בראשונה, לפי שהוא מכפר ומעשיר ומשמח, כאמרו "שמן וקטורת ישמח לב"[4]. ותחילת המחשבה סוף המעשה, כי תכלית מעשה המשכן הוא לכפר על מעשה העגל, והתורה היא מכפרת, והקטורת הוא עוצר המגפה ומסלק חרון אף ישראל ... לכן חתם כל דברי המשכן במזבח הקטורת לפי שהוא מקשר כל דברי המשכן, ומקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים, ולכן נקראת 'קטורת' לפי שמקשר כל הדברים ומחברם". דהיינו: לפי הפשט משמעות המילה 'קיטור' היא עשן, אולם 'קטירו' בארמית הוא קשר, ולפי ביאורו של בעל 'צרור המור' מהותו היא חיבור בין העולמות. לדבריו מזבח הזהב הינו השני בחשיבותו מבין כלי המקדש, זאת לאחר הארון, ולמעשה הוא חותם את הכלים שבקודש שכן מבחינת מיקומו הוא המזרחי ביותר מביניהם.

 

ה'אור החיים' הקדוש[5] מבאר כי יש ייחוד במזבח הזהב, ולכן הוא מופיע בנפרד מהצוו על שאר הכלים. שולחן ומנורה ששימשו במשכן - שימשו גם במקדש, אך מזבח הזהב ששימש במשכן לא שימש במקדש. מתכונתו של מזבח הזהב במקדש שונה מזו שבמשכן בכך שהמזבח בבית המקדש צריך להיות עשוי כולו זהב. יש לעיין בדבריו מהיכן הוא למד שמזבח הזהב עשוי כולו זהב?

בבניית בית ראשון נאמר[6]: "ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רחב ועשרים אמה קומתו ויצפהו זהב סגור, ויצף מזבח ארז".

מבואר בפסוק כי לפני הדביר, הוא קודש הקדשים שגודלו עשרים על עשרים אמה, ניצב מזבח הקטורת. אולם לא ברור מהי משמעות הנאמר "ויצף מזבח ארז", שהרי לפיכך משמע כי בבית ראשון בנו מזבח זהב חדש? אומר על כך רש"י: "ותמיה אני, ושל משה למה נגנז?".

 

הרד"ק, בבארו את דברי התרגום אומר "כי ציפה את המזבח בנסרים של ארז..." ומה היה שם  קודם שציפהו בנסרים?". לכאורה יש לומר כי בבית ראשון מזבח הזהב הפך לחלק מהמבנה. לשיטת הרד"ק הוא היה עשוי מאבנים, שעליהן הונחו לוחות ארז ואת הכל ציפו זהב. מבואר מכך כי מזבח הזהב  הוא חלק ממבנה הבית הראשון, ודינו כמחובר לקרקע כמו מזבח העולה. לכן מבנה מזבח הזהב מופיע בספר מלכים במסגרת תיאור תבנית הבניין, שהרי הוא חלק ממנו.

יתכן כי לשיטת בעל האור החיים הקדוש שידרוגו של מזבח הזהב לא היה בכך שהוא הפך לחלק מהמבנה, אל שהוא הפך לכלי מעין מנורה, ואף הוא עשוי מזהב בלבד.

 

בכל מקרה – מכל הנ"ל מבואר כי מזבח הזהב עלה במעלה בעת בניין הבית הראשון. בדרך רמז נאמר כי עניינו הוא בחינת הריח, שהינה הבחינה היחידה שלא נפגמה בחטא אדם הראשון. בחינה זו רומזת על התיקון הקיים במקדש, שעניינו בחינת העולם לעתיד לבוא בו יחזור עולמנו למדרגת התיקון שטרום חטא עץ הדעת.

יהי רצון שנזכה במהרה לבניין המקדש ולביאת גואל צדק

 

 

 

[1] עיין בתורה שלמה פר' תצוה אות א.

[2] לדברי הוה הקדוש מהותו היא שעליו זובחים את היצר הרע. עיין בתורה  שלמה לפר' תצוה אות ז הדן בשמו של מזבח הזהב.

[3] זבחים נט

[4] משלי כז, ט

[5] שמות כ"ח, ט.

[6] מלכים א' ו', ח.

 

 

 

גרסת הדפסה