קרח תשע"ב

קרח תשע"ב

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם... וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':
...בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" (במדבר ט"ז)

השבת אנו נחשפים אל מחלוקת קרח ועדתו. מחלוקת עליה אומרת המשנה, שהיא מחלוקת שאינה לשם שמים ואין סופה להתקיים (אבות, ה, י"ז). אך מעיון בפסוקים לא ברור על מה בדיוק נחלקו קורח ועדתו, וכן מדוע טענתם אינה מוצדקת.

 

ליל שבת-  על מה נחלקו קורח ועדתו?

רש"י על פסוקי הפתיחה מביא סיפור שלם:

"ומה ראה קרח לחלוק עם משה? נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור. אמר קרח: 'אחי אבא ארבעה היו, שנאמר ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו'. מה עשה, עמד וכינס מאתים חמישים ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחביריו וכיוצא בו, שנאמר נשיאי עדה קריאי מועד... והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה. אמרו לו טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה. אמר להם חייבת. התחילו לשחק עליו, אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה" (רש"י במדבר, ט"ז, א')

נעיין שוב בדברי רש"י וננסה להבין על מה יצא הקצף. "אמר: עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה – אחד מלך ואחד כהן גדול. ועכשיו – הוא מינה לנשיא את אליצפן בן עוזיאל בן אחיו הקטן מכולם"
כלומר, קורח רוצה משהו שבו יוכל לומר, בזה אני 'מתנשא על קהל ה''. או מלכות או כהונה גדולה או אפילו נשיאות.

לפני שננסה לענות נביא עוד מדרש:
"אמר רבי לוי: למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן בן יצהר... ויצהר זה השמן. ובכל משקים שתתן את השמן הוא נמצא עליון ולא עוד אלא שכתוב 'אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ'. וכי יש לשמן בנים? אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה, אהרן נטל כהונה ודוד מלכות. אמר קרח: ומה אלו שנמשחו בשמן המשחה בלבד נטלו כהונה ומלכות, אני שאני בנו של שמן איני נמשח ונעשה כהן ומלך? מיד נחלק על משה" (במדבר רבה, י"ח, ט"ז)
כאן מביא המדרש כיוון נוסף. קורח הוא 'בן יצהר'. כשם שהשמן צף מעל הכל, כך ראוי שהוא יתנשא מעל כולם. אזי ראוי שיקבל איזו גדולה שנמשחים בה ב'שמן המשחה' – מלכות או כהונה.

 

סעודת שבת- המבחן ומשמעותו:

מתוך רש"י והמדרש ראינו שקורח רצה גדולה כלשהי. מלכות, כהונה או נשיאות. לכך ניתן להוסיף גם את בני ראובן, הבן הבכור, שגם הרגישו צד בסיפור.
בהמשך מביא רש"י סיפור שלכאורה לא קשור. כולם לקחו בגדי תכלת ושאלו: האם טלית שכולה תכלת צריך להטיל בה עוד פתיל אחד בציצית? מה הקשר?

לפני שננסה לענות, נחדד את השאלה. לכאורה נראה שמתוך כל ה'גדולות', טענתו העיקרית היתה נגד המלוכה (נמשחים בשמן, הטענה בעיקר כנגד משה, הכל התחיל ממינוי אליצפן ואולי גם הטלית שמסמל בעיקר מלכות).

אך ה'מבחנים' בהמשך מתמקדים בעיקר בכהונה בכלל ובכהונה הגדולה בפרט? כך 'מבחן מחתות הקטורת'. מי ראוי להקטיר את הקטורת, וכן 'מבחן מטות הנשיאים'- איזה שבט ראוי לעבוד בבית המקדש ומי מתוכו ראוי להיכנס אל קודש הקדשים.

ובקיצור - מדוע מתמקדים דווקא בכהונה?
המשנה במסכת אבות מביאה שלושה סוגי הנהגה בעם ישראל:

"רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת" (אבות ד', י"ג)
ומוסיף המדרש:

"כתר כהונה כיצד אפילו נותן לו כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנא' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול שנאמר הוי כל צמא לכו למים הוי עמל בדברי תורה" (אבות דרבי נתן, פרק מ"א)

אם כן, כתר כהונה שונה משאר הכתרים שהוא בלבד ניתן לזרעו של אהרן. וכי תשאלו כך גם כתר מלוכה? עיינו בהפטרה שם אנו רואים שאף שאול נמשח למלך. וכך גם פוסק הרמב"ם להלכה.

"נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה' הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו אע"פ שעיקר המלכות לדוד" (הלכות מלכים, א, ח')

כלומר, כל אחד יכול באופן כזה או אחר להיות מלך או תלמיד חכםנביא. שני אלה בבחינת - 'כל העדה כולם קדושים' – לכולם יש פתיל תכלת (פתיל- פוטנציאל. כולנו בני מלכים).
בשני אלה ההנהגה היא לפי צורכי הדור – צרכי הכלכלה, הביטחון, ואפילו נביאים יש 'נבואות לדורות' ויש נבואה לאותו הדור בלבד.
שונה מכל אלו היא הכהונה. הכהונה הינה יותר מעבודת המקדש. הכהונה היא גם הנהגת החינוך. החינוך שונה מן האחרים – לא מתעוררים יום אחד ומחליטים לחנך – צריך להיות מוקדש לכך. החינוך לא משתנה לפי תקופות או רצונות. זאת טענתו של משה: "אתם תשאו את עוון העדה" ישנה אחריות כלפי העם. המחנך מצד אחד צריך להיות מעורב עם הבריות – כמידתו של אהרן הכהן ומצד שני לא משנה את החלטותיו או את ה 'אני מאמין' שלו לפי רצונו של כל אחד, אפילו אם באים אליו בטענות "אתם המיתם את עם ה'."

כאן באים שני 'המבחנים':
- מבחן המטות – הסכמה והסמכה של כל העם
- מבחן הקטורת – מיזוג המידות, שילוב השונה יחד עם כולם.

 

סעודה שלישית- הכל קיים במקדש

שלושת ההנהגות הללו באים לידי ביטוי במקדש:
א. שלושת הכתרים מקבילים לשלושת ה'זרים' שישנם בכלים. הזר בארון- כנגד כתר תורה. הזר בשולחן- כנגד כתר מלוכה (השולחן מסמל את ההנהגה הגשמית) והזר שעל מזבח הקטורת- כתר כהונה. כפי שראינו לעיל שהקטורת היא מבחן הכהונה.

"אמר רבי שמעון בן יוחאי: ג' כתרים הם כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה.
כתר מלכות זה השלחן דכתיב בו זר זהב סביב. כתר כהונה זה המזבח דכתיב בו זר זהב סביב. וכתר תורה זה הארון דכתיב בו זר זהב.
למה נכתבים זר ונקראים זר אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זֵר ואם לאו זַר. ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשו עליו ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן" (שמות רבה, ל"ד, ב)

ב. יתרה מכך. אין זה רק באופן סמלי. שלושת ההנהגות יוצאות מתוך המקדש. כל צורות ההנהגה יונקים משורש אחד, מבית המקדש.

התורה– עיקרה בלשכת הגזית שם יושבים הסנהדרין. (ואף הנבואה מתחילה מירושלים, שכל נביא שאין ידוע מהיכן בא, בידוע שבא מירושלים- מגילה ט"ו.)
המלוכה – במשך כמעט כל הדורות התרכזה בירושלים. תחילה עיר דוד, ארמון שלמה כבר התקרב אל המקדש ב'עופל'. ולמלך אף מותר לשבת בתוך המקדש. 'אין ישיבה בעזרה, אלא למלכי בית דוד בלבד'(סוטה מ.) ואף אוהל משה היה סמוך למשכן ה'.
כהונה – כהן גדול מצווה להתגורר סמוך למקדש, וכמובן שכל כהן מגיע לעבודתו במקדש.

ג. ולסיום הכל נובע ונמצא בקודש הקדשים – הארון (תורה), מטה אהרן (כהונה) וצנצנת שמן המשחה (מלכות). בעוונותינו כל אלו נגנזו בסוף ימי בית ראשון – מאז בטל כוח ההנהגה האמתי...
קורח יכול היה לבחור בהנהגה המתאימה בשבילו. אך מנהיג לא יכול לבוא מתוך כוחניות. 'אם אדם זוכה נעשים לו זֵר ואם לאו זַר'. הפוטנציאל קיים אצל כולנו, ועל פי המדרשים אף ניתן להגיע למעלה גבוהה יותר ממעלת כהן, קודש הקדשים.
זה לא מתבטא באיך אתה נראה כלפי חוץ (טלית שכולה תכלת) ואף לא בייחוס המשפחתי (בן יצהר). ההגעה למעלת קודש הקדשים תלויה בראש ובראשונה בכל אחד ואחד מאתנו.
(הערת שוליים: ומי שרוצה יכול לקשר את הנ"ל גם לאופן לקיחת האחריות של מנהיגינו באירועים שונים שאנו עסוקים בהם בימים אלו. 'האולפנא', השריפה בכרמל... – אני לא רמזתי. תעשו את הקישור לבד)

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה