שופטים

שופטים

 

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק " (דברים ט"ז)

כהמשך ישיר למצוות העליה לרגל- המוזכרת בסוף הפרשה הקודמת, אך באותו הפרק בתורה- מופיעה מצות מינוי שופטים ובתי דין. אמנם בתי הדין נמצאים 'בכל שעריך', אך כל כוחם של השופטים אשר דנים ב'דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ' הם למעשה מתוך כוחה של הסנהדרין הגדולה שנמצאת 'בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ'.
גם דוד המלך ראה את הקשר בין מקום העליה לרגל לבין מקום מושב הסנהדרין. 'שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ ... כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד' (תהילים קכ"ב), ואף אנו ננסה לברר מדוע מושב הסנהדרין דווקא 'שמה'?

ליל שבת- מדוע הסנהדרין בירושלים?

פרשתינו מלמדת אותנו שירושלים היא עיר הבירה של עם ישראל, שם מקום בית המשפט הגבוה- הסנהדרין הגדולה, ושם מקום מושבו של המלך. 'מקדש מלך עיר מלוכה'. לכן הגיוני שבמקום אליו עולים לפחות שלוש פעמים בשנה, ימצאו גם הרשויות השונות.

"נסמכה פרשת שופטים לפרשת רגלים להודיענו שאע"פ שישראל עולין לרגל שלש פעמים בשנה ושם ימצאו הכהנים הלוים ומורי התורה והן יכולין לשאול מהם התורה והמצות ואיך יתנהגו בהם והם יתירו להם כל ספקותיהם, ואעפ"כ מצוה מוטלת עליהם למנות שופטים בכל עיר ועיר" (רבינו בחיי)

א. זה המרכז: 'רבינו בחיי' מדגיש שהמקום הטבעי של ה'שופטים' הוא בירושלים, שם נמצאים ה'גדולים'- הכהנים, הלויים ומורי ההוראה- ובכל זאת, כמעט בדיעבד, יש עניין שתהיה גם סמכות מוניפיצלית בכל עיר ועיר.

"בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך ...
כשהיה בית דין הגדול קיים לא היתה מחלוקת בישראל, אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל שואל לבית דין שבעירו. אם ידעו אמרו לו אם לאו הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחיו עולין לירושלים. ושואלין לבית דין שבהר הבית, אם ידעו אמרו לו אם לאו הכל באין לבית דין שעל פתח העזרה. אם ידעו אמרו להן, ואם לאו הכל באין ללשכת הגזית לבית דין הגדול, ושואלין. ...
משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר" (רמב"ם הלכות ממרים, פרק א')

הרמב"ם מחדד עוד כמה יתרונות במרכז שיפוטי אחד:

ב. לא היתה מחלוקת בישראל. ברגע שאין מרכז אחד, אלא כל 'בית דין נותן טעם לדבריו, זה אוסר וזה מתיר', מתרבה המחלוקת בישראל. כפי שלצערינו אנו רואים הים בריבוי הדעות והשיטות בכל דבר. הרמב"ם מחדש שהפסוק 'על התורה אשר יורוך לא תסור ימין או שמאל' אינו רק ציווי אלא הבטחה. כאשר הסנהדרין נמצאת שם, מימלא, יצא מצב ש'לא נסור ימין ושמאל'!

ג. מציון תצא תורה- אקטיביזים שיפוטי! תפקיד הסנהדרין, אינו רק ליישב מחלוקות או בעיות. מתוך מקום המקדש גם יוצאת תורה. "בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל"

אך האם, מעבר להיגיון הפשוט, נמצא קשר מהותי יותר בין העלייה לרגל והסנהדרין?
(ב'מקדש בפרשה' בפרשת יתרו, הרחבנו ביתרונות נוספים, שרק שם ניתן לדון דיני נפשות, שרק שם הקב"ה יושב בדין. עיינו שם)

סעודת שבת- הסנהדרין 'טבורו של עולם'

את הקשר בין העליה לרגל לבין הסנהדרין אנו מוצאים גם בשיר השירים:

"מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים, ז)

הפסוקים מתארים את כבודה של כנסת ישראל. תחילה- 'מה יפו פעמייך בנעלים'. שבח על עם ישראל שעולים לרגל אל בית המקדש. ('פעמים' מלשון רגליים). ובהמשך שבח על 'שררך'- על השרים והחשובים שיושבים כמו סהר, בחצי גורן, הם הסנהדרין הגדולה.

"מה יפו פעמיך - שיעלו ישראל מכל מקום . שררך - סנהדרי גדולה כחצי גורן עגולה" (אבן עזרא שם).
(ובהערת אגב, מתוך פסוק זה לומד הא"ע שגם לארון היו רגליים, שבארון הברית כתוב,' ושמת את הטבעות על ארבע פעמותיו'- כלומר על ארבע רגליו!)

המדרש מרחיב את תיאור הסנהדרין 'כאגן הסהר':

"שררך אגן הסהר אל יחסר המזג - מְדבֵּר בסנהדרין של ישראל שהיתה נתונה בלשכת הגזית והוא משולה בשרר הזה ולמה נמשלה בשרר? מה השרר הזה נתון באמצע הגוף כך הסנהדרין יושבין באמצעית של בית המקדש. אגן- שמגינה על כל העולם כולו. הסהר - שדומה לסהר שהיו יושבים כחצי גורן עגולה. אל יחסר המזג- שלא היו חסרין אחד משלישתן אל יחסר המזג מי שהוא מוזג כראוי מוזג שלישי של כוס יין ושני חלקים מים . כך היו סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ולא היה אחד מהן נפנה לצרכו ומה היו עושין כשהיה אחד מהם מבקש לצאת היה סופר אם היה שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו אינו יוצא" (תנחומא, במדבר ד')

מה מלמד אותנו המדרש.

· 'שררך'. הסנהדרין במרכז העולם: תחילה דורש המדרש את המילה 'שררך'. הן מלשון 'שררה', אך גם מלשון 'שרר', הוא הרחם. כשם שהרחם נתון במרכז הגוף, כך הסנהדרין במרכז העולם. ביטוי זה מזכיר לנו מדרש אחר. אנו רגילים לומר ש'אבן השתיה' היא הנמצאת ב'בטבורו של העולם'. קישור בין שני המדרשים יוביל אותנו להבנה מהו 'הטבור'. 'מה תינוק זה, כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטיבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם'. (שיר השירים רבה, ז,ז). שני דברים נצרכים לקיום העולם- הסנהדרין והתורה, מחד. ואבן השתיה ועבודת המקדש, מאידך. "יהי רצון א. שיבנה בית והמקדש.. ב. ותן חלקינו בתורתיך"

· 'אגן הסהר'. הגנה על עם ישראל: המדרש קורא את המילה 'אגן' כמו 'הגן'. ומכאן שאותם שיושבים כמו 'סהר' בחצי גורן, הם המגינים על כל עם ישראל.

· אל יחסר המזג. כיצד פועלת ה'שררה': דבר ראשון, אף שזה לא מופיע במדרש, נראה שיש כאן הוראה לחכמי הסנהדרין להוות 'דוגמא אישית'. כדי שלא יווצר מצב של 'מחלוקת בישראל' צריכים גם השופטים להיות מתונים בדין. נוחי מזג. כמו יין מזוג, לא חזק מידי ולא חלש מידי. בדיוק. מעבר לכך, הם צריכים להיות 'מזוגים'. תמיד לראות שישנם מספיק חכמים שיושבים בדין. כאן מדגיש המדרש את עניין הרציפות. ניתן לומר שזה המשך של העניין הקודם. כיוון שישיבת הסנהדרין (גם כשהם לא דנים בפועל) היא קיום העולם, אזי אסור שלדבר זה יהיה הפסק.

"אין בית דין של שבעים ואחד צריכין שיהיו יושבין כולן כאחד במקומן שבמקדש אלא בעת שיהו צריכין להתקבץ מתקבצין כולן .. והוא שלא יפחתו מעשרים ושלשה יושבין תמיד כל זמן ישיבתן הוצרך אחד מהן לצאת הרי זה מסתכל בחביריו הנשארים אם ישארו שם עשרים ושלשה יצא ואם לאו לא יצא עד שיבא אחר" (הלכות סנהדרין, ג)

הרציפות המשפטית מתקיימת, כל השנה שבעה ימים בשבוע, אף בשבת וביום טוב:
"ואם לאו אלו ואלו באין ללשכת הגזית ששם יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל" (סנהדרין פח:)

 

לסעודה שלישית- הקשר בין הסנהדרין לעם ישראל

ראינו שהסנהדרין הם אחד ה'עמודים' עליהם עומד העולם. הם הטבור, יושבים במרכז ומשם אף יוצאת תורה לכל ישראל. כשיש מרכז אחד, מאוחד, עם רציפות שלטונית וקשר עם העם (בשבתות ובימים טובים, הם 'יורדים אל העם' ובמקום לשבת בלשכת הגזית הם יושבים בהר הבית) ממילא 'אין מחלוקת בישראל'.
זהו חלומו-חזונו של דוד המלך, עם ישראל כולו עולה לרגל, וששם יושבים 'כסאות למשפט':

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ:
עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:
יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:
שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה':
כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד:
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:
יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ (תהילים קכ"ב)

אך ה'תפארת שלמה' מעלה קושי מתוך המזמור, ומבאר את הרצף של הפסוקים:

"ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה' כי שם ישבו כסאות למשפט - הסתירה מיניה וביה. מעיקרא קאמר שעלו השבטים להודות לשם ה' ואח"כ קאמר מיד כי שמה ישבו כסאות למשפט וגו' אם כן עלו למשפט. ועוד וכי עליית השבטים הי' בשנה ג' פעמים למשפט וכי מי שלא הי' לו משפט לא עלה לרגל?

השאלה: מצד אחד כתוב שהם עולים 'להודות לה'. משמע בשמחה וטוב לבב. אך מיד אח"כ כתוב ששם מקום המשפט. המאופיין בבעלי דין ומריבה?

והתירוץ הוא עפ"י מה שכתוב ושפטו העדה והצילו העדה סנהדרין ההורגת כו', נקראת חובלנית (מכות ז, ע"א) ור"ט ור"ע אמרו אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. עפ"י מה שכתוב ' וישב בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול שהי' לו להתפלל'. וכן מצינו באליהו שלא נתגלה לר"י בן לוי עבור שבגבולו נהרג איש אחד שהי' לו להתפלל על דבר זה. ולזה לא היו זזים השבעים ואחד זקנים מלשכת הגזית וכי היו דנים דיני נפשות בכל יום אדרבא אחת לשבעים שנה היו דנים רק שהיו מתפללים על כל ישראל שלא יארע להם שום תקלה. ולזה היו קרוב לע"ב רמז על מדת חסד. וזה הכוונה (מכילתא פר' יתרו) למה נסמכה פ' דינין לפ' המזבח לומר שתשים הסנהדרין אצל המזבח כי המזבח ג"כ מטיל שלום ...שעיקר קביעת השופט להתפלל שיהי' שלום בעולם. ... והעיקר להתפלל שלא יהי' שום מחלוקת בישראל רק שלום על ישראל ושלוה אמן.

הסבר התשובה:
התפארת שלמה מביא, שתפקיד הסנהדרין הוא לא רק 'ושפטו העדה', אלא בעיקר 'והצילו העדה'. ואכן כמעט ולא נידון אדם למיתה בלשכת הגזית (שזהו המקום היחיד שאפשר לדון דיני נפשןת). אך לא בגלל שהגיע רוצח' והם הם מצאו לו זכות, אלא כיוון שתפקיד הסנהדרין הוא לדאוג שלא יהיה מצב שכזה שצריכים לדון בו. (ולכן הכה"ג 'אשם' במקרה של הריגה בשוגג, ולכן לא נגלה אליהו לריב"ל כיוון שלא הגן על דורו)
דבר זה נרמז במספר חברי הסנהדרין, שבעים ואחת ועד הקב"ה שיושב עימם בדין. סה"כ ע"ב שרומז על מידת החסד של הקב"ה. (ולמה ע"ב הוא חסד? ע"ב הוא מספר השעות שבהם נברא העולם. ו'עולם חסד יבנה').
ומסכם התפארת שלמה:

ולזה עולה הפירוש לנכון 'ששם עלו שבטים להודות לשם ה' .היינו שלא עלו למשפט רק להודות. כי שמה ישבו כסאות למשפט שאלו שלום ירושלים. שעיקר ישיבתם היה על הכוונה הנ"ל להתפלל שיהיה שלום בעולם. וזה שאלו שלום ירושלים. ... לא כן הדיין המצפה שיהיה מחלוקת בישראל ויהיה לו שכר דיינות ופסקים אזי אין אלקים נצב עמהם. כי ה' שלום שמו והם מבקשים שיהיה מחלוקת בישראל. לכן לפי סברתם בדיניהם סוברים כי האמת כן הוא, אך האמת אינו כן .פן פסקו שהנתבע פטור ואליבא דאמת הוא חייב ויכול להיות שהמשפט אינו צדק. (תפארת שלמה על התורה - מגלת רות}

שבת שלום!

גרסת הדפסה