שלח לך תשע"ב

שלח לך תשע"ב

" וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא:
וַיִּלֹּנוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ: וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה:" (במדבר י"ד)

חטא המרגלים נכנס לרשימת החטאים ששינו את פני ההיסטוריה, הן לאותו הדור והן לדורות. (חטאים נוספים ב'קבוצה' זו, הם חטא אדם הראשון וחטא העגל). מעבר לעונש ולשינוי הייעוד של דור המדבר, במהלך כל שנות קיומו של עם ישראל מרחף עליו 'חטא המרגלים'. בנוסף, מלמדים אותנו חז"ל שאותה בכייה שהיתה במדבר, יצרה את ה'בכייה לדורות', חורבן בית המקדש.
בלימודנו ננסה להבין מה קרה בחטא המרגלים וחטאם של 'כל העדה' בעקבותם ומדוע זה השפיע לדורות.

 

ליל שבת- 'בכיה לדורות'

חז"ל קושרים בין חטא המרגלים לחורבן הבית בראש ובראשונה כיוון ששניהם חלו באותו תאריך.

בְּט' בְּאָב נִגְזָר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, מְנָא לָן? דִּכְתִיב, "וַיהִי בַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן", וְאָמַר מַר, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שְׁנִיָה הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְלִים, וּכְתִיב "וַיְהִי בַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" וּכְתִיב, "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים", אָמַר רַבִּי חַמָא בַר חֲנִינָא שֶׁסָּרוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה', וּכְתִיב, "וְהָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַווּ תַּאֲוָה", וּכְתִיב, "עַד חֹדֶשׁ יָמִים", דַּהֲווּ לְהוּ כ"ב בְּסִיוָן וּכְתִיב, "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמָּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים". דַּהֲווּ לְהוּ כ"ט בּסִיוָן. וּכְתִיב, "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים", וְתַנְיָא, בְּכ"ט בְּסִיוָן שָׁלַח מֹשֶׁה מְרַגְּלִים, וּכְתִיב, "וַיָשׁוּבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם", הַנֵי "אַרְבָּעִים נְכִי חַד" הֲווּ? אָמַר אַבַּיֵי, תַּמּוּז דְּהַהִיא שַׁתָּא מַלְוּיֵי מַלְיֻוּהֻּ, דִּכְתִיב, "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבּוֹר בָּחוּרַי", וּכְתִיב, "וַתִּשָׂא כָּל הָעֵדָה וַיִתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִבְכוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא", וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתָהּ הַלַּיְלָה לֵיל ט' בְּאָב הָיָה." (תענית כ"ט.)

אם כן, יכולנו לאמר שזהו 'צירוף מקרים' נורא שכמה אסונות התגלגלו לתאריך מסויים. אך הגמרא בהמשך מוסיפה: "וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתָהּ הַלַּיְלָה לֵיל ט' בְּאָב הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם בְּכִיתֶם בִּכְיָה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בִּכְיָה לַדוֹרוֹת" . כלומר, הגמרא תולה את סיבת חורבן הבית ב'אותה בכייה'. המהר"ל מבאר מה היה חמור כל כך במאיסה בארץ ישראל.

"וקאמר בט' באב שבכו בכיה של חנם, והקדוש ברוך הוא קבע אותם בכיה לדורות. ענין זה עמוק מאוד מאוד, כי כאשר הוציאם מארץ מצרים, הוציאם על מנת לתת להם הארץ. ואילו באו אותם שיצאו ממצרים אל הארץ, היו עומדים שם לעולם בארץ... ובשביל שבכו בכיה של חנם, ולא רצו לכנוס לארץ, ונשבע הקדוש ברוך הוא שלא יביא אותו דור אל הארץ... כי כל הדברים הטבעים משתוקקים אל מקומם הטבעי. ואם היה הארץ לישראל מקום טבעי, והיו משתוקקים אל הארץ, היה נשאר זה נצחי. אבל היה כאן ההפך, שבכו בכיה של חנם, ולא רצו לבוא אל הארץ. לכן מורה זה שאין הארץ מקום הטבעי לישראל, ולכך לא היו נשארים שם. וזה שאמר שהיו בוכים בכיה של חנם, ומאסו בארץ חמדה , ודבר זה נקבע להם בכיה לדורות, שהיה גורם שגלו מן הארץ. כי הבכיה שהיו בוכים מורה שאין הארץ שייך להם לגמרי, כי חן מקום על יושביה (סוטה מז.), וכל דבר משתוקק למקומו שהוא טבעי לו. והם בכו, וזה מורה כי אין הארץ שלהם לגמרי, ולכך גלו. .... וכאשר מאסו בארץ חמדה נראה כי אין הארץ מקומם הטבעי לגמרי" (מהר"ל, נצח ישראל, ח')

המהר"ל מבאר שכדי שנזכה בארץ, אנו צריכים להראות שאנו משתוקקים ורוצים אותה. כוונת המשפט 'חן המקום על יושביו', היא, שגם אם כלפי חוץ אין המקום נראה 'מושלם', האדם אוהב את מקומו הטבעי. בכך שמאסנו בארץ הראינו שאין אנו חושבים שזה מקומנו הטבעי.

מאותה סיבה הפסדנו את המקדש. אם אנו לא מבינים שהמקדש הוא מקומנו הטבעי – הפסדנו אותו.

 

סעודת שבת- גלות וריחוק 

הרמב"ן מתקשה במדרש שהביאה הגמרא ולא מבין כיצד ניתן ללמוד מן הבכייה באותו הדור לחורבן הבית.

" .. ואמרו רבותינו (תענית כט) הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות . ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה , אבל מקרא מלא הוא (תהלים קו כד -כז), וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות. אולי ידרש זה מפסוק (לא) וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, יאמר וטפכם כאשר אמרתם לבז יהיה בבא עת פקודתם כי אני פוקד עון אבות על בנים,.." (רמב"ן על במדבר י"ד, א')

בנוסף מתקשה הרמב"ן, מדוע חטא של דור אחד משפיע על דור אחר. מתוך כך הרמב"ן מדגיש בעיקר את הגלות. כך משמע גם במדרש:

" ומן אותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב כדי שיגלו ישראל לבין האומות" (במדבר רבה, ט"ז, כ)

כלומר, חורבן הבית מיועד, כדי שיגלו ישראל בין האומות. ניתן לומר שזוהי השלמה לדברי המהר"ל שראינו מקודם. ניתן להבין את המדרש בצורה כזאת – ברגע שחרב הבית, אין לעם ישראל מה לחפש בארץ ישראל, כיוון שנעקר ממנו הלב.
מטרת הגלות היא בכדי שנרגיש שמשהו לא בסדר, שחסר לנו משהו. לפעמים אדם מרגיש שיש לא הכל עד שהוא לא מרגיש שזה חסר לו. המהר"ל מדגיש זאת שכמה מקומות:

"אלא שכך צריך להיות שלא ישכח ירושלים כלל, כמו שאמר (תהלים קלז, ה) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". כי ירושלים הוא עצם ועיקר מעלת העולם, ודבר שאינו עיקר ועצם יש בו הסרה והסתלקות, אבל דבר שהוא עיקר - אין שכחה בדבר שהוא עיקר. ולכך אמר "תשכח ימיני", שאי אפשר לשכוח באדם דבר שהוא עיקר, כמו הימין. כי דבר שאינו עיקר, אין האדם משגיח עליו, ויש בו השכחה, לא דבר שהוא עיקר, וירושלים הוא עיקר העולם. ולפיכך אין ראוי לשכוח ולעשות כל צרכיו בשלימות כאילו היה בית המקדש קיים, שאם כן עושה עצמו שלם אחר שהוא באמת חסר, כמו שהתבאר" (מהר"ל נצח ישראל פרק כ"ג)

מהר"ל שואל: האם יכול להיות שאדם ישכח את יד ימינו? הרי היא חלק מגופו! כך המקדש הוא חלק מאיתנו. המקדש הוא העיקר! כיצד אפשר לשכוח אותו.חל ילה אם אדם מתנהג בשלמות ולא מרגיש את חסרונו, זהו סימן שהוא לא מכיר את מעלת המקדש.
במקום אחר מסביר המהר"ל, מדוע הארץ והמקדש הם הטבע שלנו:

"בפרק בתרא דסוטה (מח.) תנן, מיום שחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים, ופסקו אנשי אמנה מישראל....המשנה הזאת בא לבאר לך, כאשר נחרב הבית, שנמשך אחר זה חסרון בעולם הזה, במה שבית המקדש שלימות לכל העולם, וכאשר חרב בית המקדש היו התחתונים נבדלים מן העליונים. כי על ידי בית המקדש, שהוא בתחתונים, יש להם לתחתונים דביקות וחבור בעליונים, ולפיכך היתה הברכה. ....והבן זה מאוד:
ואמר אין יום שאין בו קללה. כי בבטול בית המקדש בטלה הברכה מן העולם. וכל יום קללתו מרובה משל חברו. וביאור זה, כי השנוי גורר אחריו שנוי. ולפיכך כאשר חרב בית המקדש, היה זה גורם קללה במה שקבל העולם השתנות ויציאה חוץ מן הסדר, כמו שאמרנו. וזה גורר אחריו עוד שנוי יותר. ולכך כל יום קללתו מרובה משל ראשון. ודברים אלו ברורים, שנמשך אחר שנוי - שנוי יותר" (מהר"ל, נצח ישראל, כ"ב)

בית המקדש מבטא את הקשר בין העליונים לבין התחתונים. מתוך כך, יש ברכה בעולם. לעומת זאת בהעדר המקדש, אנו יוצאים מן ההנהגה הטבעית והשלמה אל מציאות חסרה. דבר זה גורם 'ליציאת מן הסדר' ולכן כל שינוי וכל קללה גוררים אחריהם שינוי גדול יותר.

סעודה שלישית- התיקון

למרות החטא החמור של דור המדבר, הדור הבא כבר זכה להכנס לארץ ישראל ורק כארבע מאות שנה אח"כ גם לבנות את בית המקדש.

הסיבה לעונש הארוך ומתמיד לחטא המרגלים נעוץ בעובדה שחטא זה קיים בכל דור ובכל אדם. תחילת התיקון יהיה בהבנת מהות החטא. מצד אחד ההבנה, כפי שביארנו, להבין שעם ישראל בלי הארץ ובלי המקדש מנותק מחבל הטבור שלו, מנותק בן הסולם ש'העולמות העליונים' ו'העולמות התחתונים'.

מעבר לכך, תמיד טוב לזכור גם את היסוד הפשוט של השפעתה הרבה של 'לשון הרע'.

"יֵדַע הָאָדָם כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כִּי הִנֵּה כְּשֶׁהָיִינוּ בַּמִּדְבָּר כַּמָּה פְּעָמִים, מָרִינוּ אֶת פִּי ה' בָּעֵגֶל וּכְהַאי גַּוְנָא, וַאֲפִלּוּ הָכֵי לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם עֲלֵיהֶם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל מְרַגְּלִים בִּלְבַד..
וְעַתָּה נְבָאֵר מְעַט אֶת עִנְיַן הַמְרַגְּלִים. דְּלִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מְאֹד, מַהִי הַסִּבָּה שֶׁהִטְעֲתָה אוֹתָם לֵירֵד פְּלָאִים כָּל כָּךְ, וְהִטְעוּ אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל. וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאַף הַסַּנְהֶדְרִין טָעוּ בָּזֶה, .. וְאֵיךְ אָמְרוּ שְׁטוּת כָּזוֹ?:

אָכֵן, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב נִמְצָא, שֶׁכָּל זֶה הַטָּעוּת שֶׁל מְרַגְּלִים נִמְצָא גַּם אֶצְלֵנוּ מִין יֵצֶר הָרָע זֶה. ... וְהִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁדֶּרֶךְ הַיֵּצֶר לְהִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו, וּלְכָךְ הוּא יוֹשֵׁב עַל שְׁנֵי מַפְתְּחֵי הַלֵּב דְּהַיְנוּ לִפְעָמִים הוּא מַטִּיל גֵּאוּת בְּלֵב הָאָדָם" (ספר שמירת הלשון ח"ב - פרק י"ט)

המחשבה ש'אנחנו יודעים הכל', מרחיקה אותנו מכל דבר שבקדושה. זה היה הבסיס לחטא המרגלים. הם ידעו שהקב"ה אומר על הארץ, 'טוב הארץ מאוד מאוד'. אך את המציאות הם שפטו בעיניים שלהם. וזה הפילם. כך גם במצוות רבות, במקדש ובכלל, אנו מנסים לנתח את השפעתם וטובתם לפי ראות עינינו. משפטים כמו 'כיצד ניתן להתקרב לה' דרך הקרבנות', מעידות שאנו מפקפקים בקב"ה.

תיקון נוסף, מלמד אותנו הקב"ה בסמיכות הפרשיות. מיד לאחר חטא המרגלים מצווה הקב"ה את בני ישראל במצוות חלה ובמצוות ניסוך היין על גבי המזבח.

מצוות ניסוך היין - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם:
(ג) וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לה'

מצוות הפרשת חלה - ( (יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:(יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לה'

שתי המצוות מתקיימות בשלמותם:רק בארץ ישראל ובזמן המקדש (ולפחות בזמן שישנם כהנים בטהרה). בזה מלמד אותנו הקב"ה שיש תקווה, ולא רחוק היום שנחזור למקומינו הטבעי:

וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עונינו שקבע לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה, שנאמר (תהלים קו, כד), וימאסו בארץ חמדה, ובפדיון נפשנו מהרה יהיה, כתיב (תהלים קב, טו), כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וגו' אתה תקום תרחם ציון, ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותה ואבניה בבואם אליה. ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד רבי יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו', כן אנו משוררים על ציון, ר' יהודה בר אלעי כל ערב ראש חודש בשמחה רבה ומתחננים לאל אל יגרשנו מעליה. גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה, כי כשם שבחר בהם כך בחר בארץ ישראל ויחד אותה להם, ואין נקראים גוי אחד אלא עמה, שכך פירוש רשב"י (זוהר ח"א קסד, א) על מקרא שכתוב (דה"א יז, כא), ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (השל"ה הקדוש, שער האותיות, עמק הברכה, כ"ב)

 

שבת שלום!

גרסת הדפסה