"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (בראשית מ"א)

פרשת מקץ לעולם תחול בשבת חנוכה. פירושים רבים נכתבו על הקשר בין הפרשה לחנוכה. אנו נלך בכיוון מעט שונה, בעקבות המדרש שלפנינו.
פרשת מקץ מפגישה אותנו עם 'מלכות מצרים', המלכות הראשונה איתה מתמודד עם ישראל. (זאת אם לא נחשיב את עשו). מצד שני היא מבשרת לנו על 'קץ' כלשהו. מה יהיה בסוף - בקץ- כפי שרצה יעקב לבשר לבניו בפרשת ויחי מה יהיה באחרית הימים- 'ביקש לגלות להם את הקץ'.
עד שיבוא ה'קץ' עם ישראל עתיד עוד לפגוש מלכויות רבות, בניהם גם את מלכות יוון, שאת הניצחון עליה אנו חוגגים בימים אלו. זהו הבסיס למדרש הקצר שנלמד השבת.

בראשית רבה פרשה פ"ט

"ויהי מקץ שנתים ימים. (איוב כח) 'קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ' וזמן נתן לעולם, כמה שנים יעשה באפילה. ומאי טעם קץ שם לחושך? שכל זמן שיצר הרע בעולם 'אופל וצלמות' בעולם דכתיב (שם) אבן אופל וצלמות. נעקר יצר הרע מן העולם- אין אופל וצלמות בעולם.
דבר אחר: קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום:

מה לשים לב בקריאת המדרש

א. המדרש דורש את המילה 'קץ'. שכן, כדי שתהיה משמעות למילה קץ, צריך שיהיה זמן קצוב (שאף היא באה מן המילה 'קץ'). כמו 'מקץ שבע שנים תעשה שמיטה', 'מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חודש' וכדומה.

ב. אם כן השאלה כאן היא איזה זמן נקצב כאן מראש? והמדרש מביא שתי הבנות:

ג. הבנה ראשונה: הזמן שבו יהיה 'חושך' בעולם קצוב מראש. זאת חלק מתוכנית הבריאה. כאן נמצא רמז למלכות יוון, עליה נאמר 'חושך על פני תהום- זו מלכות יוון הרשעה שהחשיכה את ישראל בגזרותיה'. כפי שנלמד בהמשך.

ד. הבנה שניה: הזמן שבו יוסף היה צריך להיות בבית האסורים, היה מתכונן מראש. בין אם היה שר המשקים זוכר או שוכח. כשהגיע הזמן, הקץ, חלם פרעה את חלומו.

לסיכום: אנו דנים כאן בשאלה מורכבת. זאת כיוון שעל פי המדרש, יש מקום ותוכנית מסודרת מראש להופעת 'החושך' בעולם בכלל, ולפעמים אף 'חושך פרטי' שמתרגש עלינו הוא חלק מתוכנית אלוקית קבועה מראש.

שבת שלום!

גרסת הדפסה