בא תשע"ד

בא תשע"ד

 

 

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"(שמות י"ב ,א' )

ספר שמות מלווה את תהליך יצירת עם ישראל, כפי שיעיד משה בסוף ימי המדבר: "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ". המטרה לשמה קיים עם ישראל יועדה עוד בטרם נוצר, "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ", ומעשי האבות בספר בראשית אף התוו את הדרך. הן בייעוד, הן בהבטחה על הארץ ומעל הכל ביכולת ליצור מציאות של השראת שכינה וגילוי כבוד ה' בעולם. כפי שמבאר הרמב"ן בהקדמה לספר שמות:

"השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחידוש העולם ויצירת כל נוצר, ובמקרי האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם, מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם. ואחרי שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם, ונתיחד ספר ואלה שמות בענין הגלות הראשון .. ובגאולה ממנו.
והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו - וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אהליהם, והם הם המרכבה (ב"ר מז ח), ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד" (רמב"ן על שמות א' ,א')

פסוקי הפתיחה שלנו, מתארים מציאות חדשה בעולם בזכות עם ישראל. החודש הזה לכם. לכם יהיה את הכח להחיל את הקדושה על הזמנים, ולהחליט מתי תתחיל קדושת ראש חודש ובעקבות כך, קדושת שאר המועדים. המדרש שלנו אינו דן בקדושת ה'זמן', אלא בכך שהקב"ה נתן לאברהם ובהמשך לזרעו- לנו, את השליטה והשלטון על המקום המקודש ביותר הר הבית ומקום המקדש.

שמות רבה פרשה ט"ו, ח'

"החודש הזה לכם- משל למלך שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו ואמר הבן לאביו אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים שאתה מחבבני? אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך, הכל נותנין לי קילוס.
כך נתן האלהים לאברהם העולם שנאמר (בראשית יח) וה' אמר המכסה אני מאברהם .כיון שנתן לו הכל ,אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק (=חמש מאות) אמה לא נתת לי כלום. ונתן לו הקב"ה כל מה שבקש שנאמר (שם מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וכיון ששמע אברהם כן מה אמר (תהלים ס) אלהים דבר בקדשו אעלוזה"

מה לשים לב בקריאת המדרש

א. המדרש פותח במשל לבן מלך שקיבל את כל המלוכה, אך הבן מבקש סימן שהכל שלו. ומקבל את 'כסא המלך'.
ב. בנמשל, המלך והבן הם הקב"ה ואברהם (או עם ישראל), ו'הכסא' הוא מקום המקדש.
ג. מכאן נלמד שמקום המקדש ניתן לנו כעדות לירושת כל הארץ, וכן שבית המקדש הוא הוא מקום מלכותו, כסאו, של הקב"ה.

ד. בנוסף, ננסה להבין מעט מושגים הנלמדים מתוך המדרש – ת"ק על ת"ק, כסא ה' ועוד.

חלק א' במדרש- 'תיתן לי מקום כסא שלך'

אם לא נתת לי מקום הכסא- לא נתת כלום': המדרש שלנו שם בפי אברהם בקשה גדולה. 'תתן לי מקום כסא שלך'. (אף שבתחילת המדרש כתוב 'תתן לי כסא שלך', בהמשך המדרש נאמר רק 'מקום כסא שלך'). אם נעיין במשל נראה שבן המלך אינו רוצה למלוך במקום המלך, אלא מבקש סימן. בן המלך רוצה שכולם ידעו שאכן המלך 'השליטו על כל נכסיו' וסמך ידו על בנו. כך גם כולם ידעו 'שאתה מחבבני'' ו'יתנו לי קילוס' , כיוון שכשם שהם מכבדים אותך, כך יכבדו אותי.
נוכל להדגיש דבר נוסף. בן המלך אומר 'אם לא נתת לי הכסא – לא נתת לי כלום'. הבן כביכול מוותר על כל הנכסים שנתן לו המלך בעבור זה שייתן לו את הכסא, כדי שכולם יראו שהמלך מחבב אותו. זה מה שחשוב לבן המלך.
כך גם בנמשל. הקב"ה נותן לאברהם את הכל. זאת לומד המדרש מכך שכאשר הקב"ה בא להחריב את סדום ועמורה הוא מספר זאת לאברהם, מתוך מחויבות, כיוון שהקב"ה נתן לו הכל. אך אברהם מוכן לוותר על הכל. 'אם לא נתת לי בית המקדש- לא נתת לי כלום'. (ואם נשווה בין המשפט כאן במדרש לפסוק דומה: וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אלוקים מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר, נוכל ללמוד שאברהם אינו מבקש את כל מה שה' נותן לו בשביל עצמו, אלא בשביל בניו, עבור עם ישראל).
אברהם רוצה את בית המקדש, מאותה סיבה שבן המלך רצה את הכסא. כדי 'שהכל ידעו שאתה מחבבני'. כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ' (דניאל ט'). ואברהם מצהיר שאם הוא וזרעו לא מקבלים את בית המקדש, זה כאילו לא קיבלו כלום.
הכסא והמקדש: אנחנו דנו כבר מספר פעמים בקשר בין כסא הכבוד ובית המקדש, ובמיוחד בצמד המילים 'מכון לשבתך' המופיע לראשונה בשירת בים ברשימת היעדים של עם ישראל, וכן בהגשמת הייעוד בבניית בית המקדש על ידי שלמה: 'בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים' (מלכים א', ח'). המילה 'מכון' נדרשת הן מלשון 'כן', הבסיס עליו עומד כסא הכבוד, והן מלשון 'מכוון' שבית המקדש עומד בדיוק תחת כסא הכבוד.
המדרש שלנו אף אומר יותר מזה. שני אלו אחד הם. 'כעיר שחוברה לה יחדיו'- ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה. אברהם אבינו מבין שכאן השורש לקדושת העולם כולו, ממש כפי שבן המלך מבין שברגע שאתה יושב על הכסא ממילא כל נכסי המלך ברשותך. אך ככל הנראה הוא גם הכיר את הגמרא במסכת פסחים:
"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב : ה' קנני ראשית דרכו . תשובה דכתיב :בטרם הרים ילדו וכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם . גן עדן דכתיב : ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם .גיהנם דכתיב : כי ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד ובית המקדש דכתיב: כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו . שמו של משיח דכתיב :יהי שמו לעולם לפני שמש" (פסחים נד.)

אברהם ידע שכסא הכבוד ובית המקדש הם מתוך הדברים שקדמו לעולם, 'ואי אפשר לעולם בלעדיהם' (עפ"י הר"ן על הגמרא). עיון בגמרא מעלה דבר נוסף. הצמד שיחיד שנלמד מאותו הפסוק הם המקדש וכסא הכבוד. (לעומת שאר הדברים שקדמו לעולם שכל דבר נלמד מפסוק נפרד). כאן ישנו קשר נוסף לפסוק עליו נדרש המדרש שלנו. הפסוק 'חודש הזה לכם' מלמד על החודש הראשון, שעל פי שיטה אחת בגמרא הוא לא רק 'ראשון הוא לכם', אלא הוא גם החודש בו נברא העולם. אם כך, כשם שזהו החודש הראשון, ראוי לדרוש על 'כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ'.

מי מקלס את מי?
עד עכשיו אמרנו ש'הכסא'- המקדש הם העדות שהקב"ה מחבב אותנו. אם נרצה ללכת שלב אחד קדימה, נוכל לאמר גם ההפך. בלעדי המקדש ובלעדי עם ישראל גם הכסא אינו שלם: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה – אתה קיים מעולם. אך 'נכון כסאך' רק מ'אז', אז ישיר משה ובני ישראל. שבשירת הים המליכו אותך לראשונה. ו'עדותיך' – העדות השלמה היא ב'ביתך': עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים'.

"נכון כסאך מאז מאז ישיר. והוא על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש שאז נעשה כביכול הקדוש ברוך הוא יושב על הכסא. 'הן שהמליכוני תחלה על הים וכו' ואז נעשה בחינת מלך יושב על הכסא'. וכתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש א-דני כוננו ידיך ובמכילתא איתא שמקדש של מטה מכוון נגד כסא הכבוד. ואף שלא היה עוד אז משכן ומקדש רק כיון שקבלו עול מלכותו והמליכוהו עליהם נעשה לב ישראל משכן לשכינה ונקרא מקדש אדני כוננו ידיך. ובגמרא (כתובות ה'.) שעל ידי מעשיהן של צדיקים נעשה מקדש ואז נעשה הקדוש ברוך הוא מלך יושב על כסא כמו שנאמר מכון לשבתך פעלת ה' (פרי צדיק עקב, ז')

חלק ב' במדרש- ת"ק על ת"ק אמה

כשאברהם אבינו מבקש את הכסא הוא מבקש שטח בגודל של חמש מאות על חמש מאות אמה- ת"ק על ת"ק. מידות אלו אינן מידות המקדש, אלא מידות הר הבית. כפי שמתואר במשנה:
" הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, רֻבּוֹ מִן הַדָּרוֹם, שֵׁנִי לוֹ מִן הַמִּזְרָח, שְׁלִישִׁי לוֹ מִן הַצָּפוֹן, מִעוּטוֹ מִן הַמַּעֲרָב. מָקוֹם שֶׁהָיָה רֹב מִדָּתוֹ, שָׁם הָיָה רֹב תַּשְׁמִישׁוֹ: (מידות ב', א')
מידות אלו נלמדו במסורת מצד אחד ועל חשבון מתמטי מצד שני, כפי שמביא רש"י בדברי הימים:
"הכל בכתב ..עלי השכיל.. כל מלאכות התבנית" - תבנית הבית חכמני והשכילני כמו תבנית אורך ורוחב וגובה והכל דרש שמואל מן התורה ברוח הקודש. כמו ששנינו הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה. דרש 'אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים' (שמות כ"ז). חמשים פעמים חמשים הם כ"ה מאות. חתכם לחמש רצועות להיות חמש מאות על חמש מאות. והכל דרש שמואל ברוח הקודש ולמד לדוד כן" (רש"י בדברי הימים א, כח)
רש"י מבאר את הפסוקים המתארים שדוד המלך נתן לשלמה את 'תבנית המקדש' הקרויה גם 'מגילת המקדש'. בתיאור מסירת המגילה נאמר – 'הכל בכתב' וגם עלי 'השכיל'. כלומר שצריך גם להשכיל ולהבין את הכתוב במגילה כדי לדעת איך לבנות את המקדש. כאן מביא רש"י דוגמא:
בפסוקים בתורה, המתארים את חצר המשכן, נאמר: אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים. המילים 'חמישים' השניות הן מיותרות. מכאן למד שלמה שהר הבית גדול פי חמישים משטח החצר. בחישוב הבא:
אורך החצר במשכן- 50 על 100 אמה. הכפל את הכל ב- 50. (כיוון שכתוב 'בחמישים' מיותר) וכך נגיע למידות הר הבית – 50 על 100 על 50 = 500 על 500.
בעל הטורים מביא אף הוא רמז נוסף הנלמד מן המשכן:
"ורמז לכך: "ויקחו לי תרומה ועשו לי מקדש". כלומר הרימו לי תרומה, ומהי "התרומה" – המשכן. והרי ידוע שתרומה היא אחד מחמישים מהכל. כך המשכן אחד מחמישים מן המקדש" (בעל הטורים פרשת תרומה)
ובגישה אחרת לגמרי מביא ה'חסד לאברהם' שדווקא בגלל שבית המקדש מכוון כנגד כסא הכבוד ישנה חשיבות למידה מיוחדת זו.
"דע מה שאמרנו שא"י נתונה תחת שער השמים, רצוננו לומר: תחת חלון שבאמצעות כיפת השמים, וחלון זה הוא מרובע והוא צר מלמעלה ורחב מלמטה, ושיעורו מלמעלה ת"ק אמה על ת"ק אמה כשיעור כמות בית המקדש כי בית המקדש כולו ניתן תחת החלון, ובאמצעות עוביו של חלון הכיפה כשיעור עיר הקודש ירושלים, ושיעור כמות החלון מלמטה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה כשיעור ארץ ישראל וכל ארץ ישראל תחתיו, ושהיה יורד השפע מלמעלה ...היה יורד דרך ישרה עד חלון הכיפה הנזכר, ויורד על בית המקדש ומבית המקדש מתפשט על כל ארץ ישראל, וכשרבו הפריצים בבית המקדש ראשון מהבל מדברי לשון הרע ורכילות וניבלות הפה גרם העון ונתגשם אותו הבל ונתעבה ונעשה דמות ענן עבה, והתחיל להסגיר מעט מעט סביבות שפתי החלון עד שביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית" (חסד לאברהם, מעיין ג-נהר ג')
החסד לאברהם מביא כאן דברים עמוקים. אם ננסה לפשט את הדברים נאמר כך. השפע היורד מלמעלה יורד דרך חלון בגודלו בשמים חמש מאות אמה. הר הבית מצוי בדיוק תחתיו ומוכן לקבל את השפע. מהר הבית מתפשט השפע לכל ארץ ישראל שגודלה ארבע מאות על ארבע מאות פרסות.
כאשר חטאנו נסתתם לאט לאט אותו 'חלון' דרכו ירד השפע לעולם, עד שאם חורבן המקדש ננעלו שערי שמים.

חשוב להדגיש שמידות אלו חשובות לנו גם כיום. כיוון שלפי מה שראינו קדושת הר הבית הינה דווקא בת"ק על ת"ק המקוריים. לעומת זאת הר הבית כיום גדול כמעט פי שתיים. (גודלו כחמש אמה על אלף אמה). אך ישנם
חלקים בהר הבית המורחב שקדושתם תהיה כקדושת ירושלים ולא כקדושת הר הבית.

חלק ג' במדרש- 'שכם אחד'.

המדרש מלמד אותנו שהקב"ה נתן לאברהם את מקום בית המקדש כאשר ביקש, כפי שנאמר: 'וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ' (בראשית מ"ח). פסוק זה דורש הבנה, כיוון שהפסוק נאמר ליוסף על ידי יעקב אבינו בערוב ימיו.
על פי המדרש, ודאי שאין הכוונה לפירוש המקובל על הפסוק אותו מביא רש"י.
"שכם אחד על אחיך - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך" (רש,י על בראשית מ"ח)
רש"י מבין שמדובר בשכם ממש, העיר שכם. אותה ייעד יעקב לקבורת בנו יוסף בזכות התעסקותו בקבורתו. אך על פי המדרש של 'שכם' בפסוק היא ירושלים. אולי על פי הפסוק: "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". פסוק המלמד על מקום המקדש בין שני הרים גדלוים, 'בין כתפיו' על השכמות'. (ואולי שכם היא 'שלם' היא ירושלים? כפי שמשמע מפשט הפסוקים בתורה: וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲוַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן)
המדרש שלנו מתבסס בעיקר על פסוק בספר תהילים, המופיע פעמיים בפרק ס' ובפרק ק"ח:
"אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ אֶעֱלֹזָה אֲחַלְּקָה שְׁכֶם וְעֵמֶק סֻכּוֹת אֲמַדֵּד"
כאן מופיעה תשובת הקב"ה כפי שמבין אותה המדרש. אלוקים דיבר, הסכים לבקשת אברהם בקשר ל'קדשו'. 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. אברהם מביע את שמחתו 'אעלוזה' ומתחיל למדוד את 'שכם'= מקום קדשו ואת 'עמק סוכות'. שאף זה רומז למקדש, כפי שנאמר: נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שְׁמוֹ: וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּון (תהילים ע"ו) (וגם כאן אי אפשר להתעלם מן ההקבלה לפסוקים המתארים את יעקב בשכם, גם שם מוזכרים 'שלם' וסוכות'.)
מבלי לפתור את החידה והקשר בין הבטחת יעקב לבנו יוסף לבין המדרש שלנו, נסיים במקור המבאר בדרך אחרת לגמרי את ה'שכם' שקיבל יוסף. אף כאן ה'שכם' הוא מלשון שכמות- כתפיים, אך בניגוד להבנה הראשונה שיעקב נתן שכם אחד ליוסף יתר על שאר בנו, כאן הכיוון הוא בדיוק הפוך. בזכות יוסף הצדיק זוכים כל עם ישראל לגילוי שכינה:
"בפסוק ונשא אהרן כו' משפט בני ישראל על לבו כו'. כי עיקר הנהגת בנ"י בכח השבטים. כמ"ש שבטי יה עדות לישראל. ולכן האבנים תהיין על שמות בני ישראל. כי אבן נק' יסוד. כמו שאבן יסוד הבנין שכל הבית עומד עליו. כמו כן השבטים הם יסודות כל הבריאה. וכפי זכות בנ"י כך מאירין אותיות השבטים. ולכן משפט בנ"י תולה בהארת השבטים שבחושן. ובזמן המקדש הכהן ראה והבין עמידת בנ"י כפי הארת האבנים שבחשן. ולכן נק' חשן משפט. ובאפוד היו ב' אבני שוהם שהם בחי' יוסף שמעלה השבטים למדריגה עליונה כמ"ש קמה אלומתי כו' תסובינה אלומותיכם כו'. וכתיב נתתי לך שכם אחד על אחיך. כמו משכמו ומעלה גבוה. ולכן בזכות אבנו העלה כל השבטים על כתפות האפוד. וכמ"ש בזוה"ק שיש ב' בחי'. שבטים דלמטה ושבטי יה כו'" (שפת אמת תצוה תרנ"ז)
השפת אמת מלמד אותנו דבר נפלא. בית המקדש הוא המקום שהוא 'עדות לישראל' כפי שראינו במדרש, וכפי שמופיע בפסוק: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָ-הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. עדות זאת מתבטאת בעיקר באבני חושן, חושן משפט. זאת כיוון שאבנים מלמדים על היסוד שעליו עומד כל הבניין. (כמו 'אבן השתיה'- התשתית). לכל שבט היתה אבן אחת שייצגה את 'ההארה' שלו, את מעלתו ואת זכותו על הארץ. יוסף זכה ל'שכם אחד על אחיו'. שכן האבן של יוסף היא אבן השוהם. בנוסף לאבן השוהם שנמצאת בחושן, נמצאות על כתפות האפוד ('על השכמות') עוד שתי אבני שוהם. אך עליהן לא כתוב רק שמו של יוסף, אלא כל השבטים רשומים על אבנו של יוסף. אדם ראוי להקרא 'משכמו ומעלה' רק כשהוא מרומם יחד איתו את שאר אחיו. ה'שפת אמת' מבסס את דבריו על דברי הזוהר אותם הוא מביא בקיצור. עיון בזוהר מגלה שלב נוסף שקושר את הכל יחד.
בזוהר נאמר שאבני החושן הם כנגד 'ויקח מאבני המקום' שלקח יעקב. במקום הזה ראה יעקב את 'שער השמים' שגודלו כפי שראינו ת"ק על ת"ק. כאן גם למד יעקב שה'מקום' הזה,האבנים במקום הזה לעולם יהיו 'עדות לישראל' ומתוך כך 'להודות לשם ה'. לעתיד לבוא לא רק עם ישראל יקרא בשם ה' אלא כולם יעבדו את ה' שכם אחד:
כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג')

שבת שלום!

גרסת הדפסה