תצווה תשע"ד

תצווה תשע"ד

"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי, לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר ...וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם.. וְלָקַחְתָּ אֶת הַבְּגָדִים וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן ... וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם..
...וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם"
(שמות כ"ט)

הפרשה שלנו מסיימת את הציווי על בניית המשכן ומתמקדת בעיקר בהכנה של בני אהרן הכהנים לקראת עבודתם. הן בבגדי הכהונה המייחדים אותם והן בתהליך שיכין אותם לעבודתם- 'וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם': קרבנות מיוחדים, טבילה במקווה, לבישת בגדי הכהונה, משיחה בשמן המשחה ו'ומפתח אוהל לא תצאו שבעת ימים' – התקדשות ולימוד טרם התחלת עבודת התמיד יום יום באוהל מועד.
כל זה יוביל לפסוקים החותמים את פרק ההכנות 'ושכנתי בתוך בני ישראל', 'לשכני בתוכם אני ה' '.

המדרש שלנו לוקח את פסוקי הכנת הכהנים לעבודת התמיד ו'מדלג' ישר אל שיא השיאים של עבודת הכהנים- הכניסה לקודש הקדשים. אנו ננסה לברר את הקשר בין שני הדברים.

שמות רבה פרשה ל"ח, ח'

" וזה הדבר- באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים? א"ר חנינא בנו של רבי ישמעאל: זכות המילה היתה נכנסת עמו שנא' (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן זו המילה כד"א (בראשי' טו) זאת בריתי אשר תשמרו וכה"א (מלאכי ב) בריתי היתה אתו החיים והשלום. ר' יצחק אומר זכות השבטים היתה נכנסת עמו שנאמר (שמות כט) וזה הדבר אשר תעשה להם מנין זה י"ב. ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן ועליהם שמות השבטים וכסדר הזה היו נתונות ראובן שדרגנין שמעון שימפוזין לוי דייקניתין יהודה ברדינין יששכר סנפרינון זבולון אסמרגדין דן כוחלין נפתלי אבאטיס גד הימוסיון אשר קרומטיסין יוסף פראלוקין בנימין מרגליטוס. מה טעם? שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו והיה מתיירא מן העומדים עליו שמא יפגע בו. מה עשה המלך? הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו. כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים, ואלולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס. למה? שהיו מלאכי השרת שם. מה עשה לו הקב"ה נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (שם כח) ולבני אהרן תעשה כתנות כשם שכתוב (ישעיה נט) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם:"

מה לשים לב בקריאת המדרש

א. המדרש שואל באיזו זכות נכנס הכהן הגדול לקודש הקדשים, מתוך הבנה שאין זה פשוט וברור שבשר ודם יכול להכנס למקום זה, כפי שמתברר בהמשך המדרש.
ב. תשובה אחת- זכות המילה. תשובה שניה- זכות עם ישראל. ו'זה', ז"ה בגימטריה 12, 12 השבטים.
ג. בהמשך מזהה המדרש את שתים עשרה אבני החושן, על זאת לא נתעכב.
ד. המדרש מתאר שהקב"ה רואה את אבני החושן, נזכר בשבטים ובזכות זה ראוי הכהן הגדול להכנס אל קודש הקדשים. (ואנו נשאל: הרי הכה"ג כלל לא נכנס עם חושן לקודש הקדשים?)
ה. בסוף המדרש מובאת, דרך משל, תשובה נוספת: בגדי הכהונה דומים ל'לבושי הקודש' של המלאכים ובזכות זה נכנס בכל עת. (ואנו נשאל: בכל עת? או רק ביום הכיפורים?)
ו. עיון במדרש מגלה שכל התשובות משלימות אחת את השניה, שכן: 'אילולי זכויות רבות היו לו, לא היה יכול להכנס'. רק השילוב של הכל יחד, מסייע לכהן הגדול בעבודתו.

חלק א' במדרש- באיזו זכות נכנס אהרן?

לפני שנדון בגוף השאלה, 'באיזו זכות נכנס הכהן הגדול אל קודש הקדשים', יש לשאול כיצד הגיע לזה המדרש? הרי הפסוקים עליהם דן המדרש מדברים כיצד יש לקדש את הכהנים, ומהם הם הדברים שצריך לעשות כדי שיהיו מוכנים לעבודתם.
הגמרא במקום אחר כבר משווה בין שני המאורעות:

"שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין .. מנא הני מילי? (=מניין אנו למדים זאת?) אמר רבי יוחנן: אמר קרא 'כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם'. לעשות- אלו מעשי פרה. לכפר - אלו מעשי יום הכפורים " (יומא ב.)

הגמרא דנה בהלכה ששבעה ימים קודם עבודת יום הכיפורים הכהן הגדול פורש מביתו אל לשכת פלהדרין בבית המקדש. מנין אנו למדים זאת? משבעת ימי המילואים. שם נאמר 'כאשר עשה ביום הזה' – בימי המילואים, 'ציוה ה' (לעתיד לבוא) לעשות'- ומתי? לפני עשיית פרה אדומה ולפני עבודת יום הכיפורים.
מכאן ניתן ללמוד שסיבת הפרישה של כהן הגדול לפני יום הכיפורים, זהה לסיבה שבני אהרן לא יצאו מפתח אוהל מועד שבעת ימים. כשם שהכהנים התכוננו לקראת עבודתם, הן במישור הטכני- כיצד לעבוד, והן במישור הרוחני- הכנה רוחנית לקראת הכניסה אל אוהל מועד, כך גם הכהן הגדול צריך ללמוד ולתרגל את עבודת היום וכן להכין את עצמו במיוחד אל הכניסה לפני לפנים.

על בסיס השוואה זו, נוכל להרחיב את שאלת המדרש שלנו. השאלה היא לא רק על כניסת הכהן אל קודש הקדשים, אלא למעשה על כל עבודת הכהנים. בזכות מה הם יכולים להכנס אל המקום שבו שוכנת השכינה. בעיה שאכן התרחשה, כשאין הכנה מתאימה, הן במשכן והן במקדש.

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ')

" וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה' " (מלכים א', חי)

עתה ננסה להבין את תשובת המדרש. זכות המילה וזכות עם ישראל. שני דברים אלו לא מייחדים את הכהן הגדול ואף לא את הכהנים (אלמלא נאמר שמדובר על דור המדבר שאכן רק הכהנים מלו). היינו מצפים שהמדרש יגיד: זכות תורתם, הכנתם וכדומה. אך המדרש מבין דבר שכל בני ישראל שווים בו- זכות המילה או אפילו עצם זכות כלל עם ישראל.
המדרש מכוון לתחילת הפרשה - וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: המקדש שייך לכל בני ישראל, ולכל אחד יש מקום בבית המקדש. אמנם 'ואל יבוא בכל עת אל הקודש', צריך את ההכנה המתאימה, להתכונן כל אחד לפי המקום אליו יכנס אל המקדש, אך המקום מוכן לכל. כך נבין את המקורות הבאים, המראים שאף מקום קודש הקדשים או לפחות מעלת קודש הקדשים פתוחים לכל:

" ועשו ארון- שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולם לתורה וכן אמרו במדרש: מפני מה בכל הכלים כתוב ועשית, ובארון כתיב ועשו ארון, א"ר יהודה בר' שלום אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו בארון שיזכו לתורה" (רמב"ן על שמות כ"ה, י')

"תני ר' שמעון בן יוחאי שלשה כתרים (ושלושה זרים כנגדם) הם כתר תורה (-ארון) וכתר כהונה (מזבח הזהב) וכתר מלכות (שולחן לחם הפנים). כתר כהונה- זכה בו אהרן ונטלו. כתר מלכות- זכה בו דוד ונטלו. כתר תורה הרי מונח לדורות לכל"

"היה עומד אחרי בית הכפרת (-קודש הקדשים) יראה את עצמו, כאילו עומד לפני הכפורת"

לסיכום: אמנם רק לכהן הגדול מותר להכנס אל קודש הקדשים, ורק לכהנים פנימה אל אוהל מועד. אך כל אחד יכול לראות את עצמו, כאילו עומד לפני הארון בקודש הקדשים. שרק בזכות עם ישראל יכולים הם להכנס לשם. כשם שמצוות בניית המקדש נאמרה בלשון רבים 'ועשו', כך הכלי היחיד שצווה בלשון רבים 'ועשו' הוא הארון. ללמד שכשם שהמקדש שייך לכל, כך גם מעלת קודש הקדשים.

 

חלק ב' במדרש- אבני זיכרון

המדרש אומר כך: שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים. והרי בעת כניסת הכהן הגדול אל קודש הקדשים הוא לובש בגדי לבן. ארבעה בגדים בלבד, ללא החושן – שעליו אבני המילואים, וללא האפוד שעליו כתפותיו אבני השוהם ועליהן מפותחות שמות בני ישראל?

ניתן לתרץ, כפי שהסברנו מקודם. עיקר הדיון כאן אינו דווקא על הכניסה לקודש הקדשים, אלא שבכל פעם שהכהן הגדול עובד, בכל מקום בבית המקדש, הוא נציגם של העם ורק זכות העם הביאה אותו למעלתו.

"וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן" (שמות כ"ח, י"ב)

לפי זה אבני הזכרון מיועדות להזכיר לכהן, ולא לקב"ה, בזכות מה ראוי הוא להכנס אל הקודש. בנוסף, בפירוש הבא נראה שאבני הזכרון מונחות דווקא על כתפיו להזכיר לו את העול הכבד המוטל על כתפיו.

" ולזה היה זכרון השני שהוא על שתי כתפיו, לזכרון דוקא על כתפיו ולא במקום אחר, להורות הדמיון הזה שצריך לישא את ישראל על כתפיו כאדם שמרכיב את בנו על כתפיו להגין עליו ולהצילו מכל רע מחיה רעה ומהכשל באבן ובבור תחתיות וכן לדורי דורות הנה הכהן הגדול היה מוכרח להגין עליהם מכל וכל בזכותו, ובאופן שיהיה ראוי להיות ה' יתברך נושא פנים לדורו בעבורו" (ספר באר מים חיים פרשת תצוה - פרק כ"ח)

לפי שני תירוצים אלו, הקב"ה אינו צריך ש'יזכירו לו'. אבני הזכרון מיועדות גם לעם ישראל עצמו. שאנו נזכור, שאף שאנחנו עצמנו לא נכנסים אל הקודש, אך הכהן 'מכניס אותנו לשם'.

" זכרון לבני ישראל - להרחיק את הדברים המזכירים במי שאין שכחה לפני כסא כבודו ית', ולהסב אותם אל האדם העלול מאד על השכחה והוא צריך לענינים המזכירים אותו תמיד" (הכתב והקבלה שם)

אך נוכל להסביר גם אחרת. אכן כשנכנס הכהן הגדול אל קודש הקדשים הוא אינו לובש את בגדי הזהב שעליהם שמות השבטים. אך בכל פעם שלובש הכהן את בגדיו, גם ללא התזכורת החיצונית, נזכר הקב"ה בעם ישראל. שהרי כל בגדיו אינם שלו, אלא שייכים לעם ישראל: "כל בגדי הכהנים אינן באים אלא משל ציבור" (הל' כלי מקדש לרמב"ם, פרק ח').
לסיכום: לבגדי הכהונה יש צד נגלה, המיועד לנו כצופים מהצד. זהו הצד של 'לכבוד ולתפארת'. יש צד פנימי- עצם לבישת הבגדים מקדשת את הכהנים." וזה תעשה להם לקדש אותם לכהנו לי". ויש צד נסתר- כשהקב"ה רואה את הכהן הגדול הוא רואה אותו 'מלאך מיכאל משרת' (מתוך סדר אתה כוננת בתפילת יום הכיפורים).

חלק ג' במדרש- בכל עת?

המדרש מסיים שבכל עת שיעשה הכהן כסדר הזה, יוכל להכנס אל קודש הקדשים. האמנם?
גם כאן נוכל להסביר לפי דרכינו שאין הכוונה דווקא ליום הכיפורים. אלא בכל עת שיבוא אל הקודש, יכנס בזכות העם שעומד מאחריו. אך ישנם פרשנים המבארים שאכן, בכל פעם שירצה הכהן הגדול להכנס אל קודש הקדשים הוא יכול. רק שצריך לעשות את כל 'סדר העבודה'. (הרחבנו על כך במקדש בפרשה אחרי מות שנת תשע"ב).

פסוקי הסיום במדרש הם חלק מנבואת נחמה בספר ישעיהו. שם מתואר שלא תקצר יד ה' מלהושיע, הכל תלוי בנו. הקב"ה עצמו ילבש 'בגדי כהונה' ו'בא לציון גואל'. ירושלים תגאל ותבנה:

" הֵן לֹא קָצְרָה יַד ה' מֵהוֹשִׁיעַ וְלֹא כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ: כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ: וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרֹעוֹ וְצִדְקָתוֹ הִיא סְמָכָתְהוּ: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה:
וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה' " (ישעיה נ"ט)

שבת שלום!

גרסת הדפסה