תרומה תשע"ב

תרומה תשע"ב

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו
וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כ"ה)

סוף כל סוף הגענו למצוות בניין המקדש. עשו לי מקדש! אך השאלה הגדולה היא, מתי לראשונה קיימו בני ישראל את הציווי?
נשאל כמה שאלות דומות:
האם המשך הפסוק- 'את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו'- הוא הפירוט כיצד לקיים את הציווי?
ומכיוון הפוך - האם בפסוקים ישנה מצווה לדורות לבנות את המקדש, או שמא ציווי לבנות משכן במדבר?
ובקיצור- האם המשכן והמקדש הם שמות נרדפים לאותו הדבר?

 

ליל שבת- משכן או מקדש

רש"י מתרץ חלק משאלותינו מצמד המילים 'וכן תעשו':

"ככל אשר אני מראה אותך - כאן את תבנית המשכן. וכן תעשו – לדורות! ... כשתעשו לי כלי בית עולמים ... כתבנית אלו תעשו אותם" (רש"י שמות כ"ה, ט')

לפי רש"י, סמיכות הפסוקים מלמדת אותנו לא רק על המשכן, אלא גם על המקדש. אלו מילים נרדפות. כך מבין האבן עזרא: "ונקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש" (אבן עזרא, שם).

אך כיצד מבין זאת הרמב"ם? נראה שני מקורות וננסה להבין את שיטתו:

"מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש. וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה וגו':
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ... ושס"ט שנה עמד משכן שילה ... ובאו לנוב ובנו שם ... ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה:
כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה"
(רמבם בית הבחירה, א)

"והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה ... ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר ... והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש. ולשון ספרי: שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכריע זרעו של עמלק..." (ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה כ')

ננסה לדייק בדברי הרמב"ם:

שתי סיבות למקדש: א. מקריבים בו קרבנות. ב. חוגגין אליו ג' פעמים בשנה (ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ).
הציווי נלמד מן הפסוק: 'ועשו לי מקדש'.

המשכן במדבר 'היה לפי שעה'.
רק לאחר בניית המקדש בירושלים נאסרו שאר המקומות. כלומר עד אז כל המקומות היו זמניים.
בספר המצוות הרמב"ם מדגיש שמצוות בניין המקדש חלה רק עם 'כניסתן לארץ ישראל'.
מתוך כל זה נראה בפשטות שהרמב"ם מבין שעיקר מצוות המקדש חלה רק בירושלים. עד אז היה זה משכן 'לפי שעה'. ואכן במשכן לא התקיימו כל הלכות המקדש, כגון: עליה לרגל, ביכורים וקרבנות יחיד.

מאידך הרמב"ם לומד את מצוות בניין המקדש מפרשיות המשכן, כיצד זה מסתדר?

סעודת שבת- מאיזה פסוק לומדים על מצוות בניין המקדש (ועל מצוות המשכן)?

ה'כסף משנה' מביא דיון מעניין בשאלה- מהיכן לומדים שיש מצווה לבנות בית מקדש. ישנן שתי אפשרויות, שלכל אחת מעלה וחסרון:

פסוק א. "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

פסוק ב. "כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה ... כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ...
וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" (דברים י"ב).

שיטה א- שיטת הרמב"ם:
פסוק א. מלמד שיש לבנות בית מקדש, בכל דור. וסיבה שפסוק זה נכתב בפרשיות המשכן, זה 'הכלל שמלמד על הכל'. כלומר מבנה המשכן מלמד כיצד יראה עיקר הבית (עזרה דומה לחצר המשכן, היכל דומה לאוהל מועד, אותם כלים וכדומה).

פסוק ב. הינו רק תיאור הדברים ולא ציווי. כלומר, כך יקרה שבסוף תגיעו לארץ ישראל ותבנו מקדש 'במקום אשר יבחר ה''.

(שימו לב: זה שונה מן המסקנה שהבנו לעיל ברמב"ם)

שיטה ב – שיטת הסמ"ג:
פסוק א. מצווה רק על המשכן במדבר.
פסוק ב. מצווה שכאשר תגיע למקום אשר יבחר ה'- אתה חייב לבנות בית מקדש.

"ואחר שיניח להם המקום מכל אויביהם מסביב לבנות בתי הבחירה ... זמן מצווה זו של בנין בית הבחירה, לא הגיעה עד ימי דוד, וכן הוא אומר בדוד: 'ויהי כאשר ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ... ויאמר המלך אל נתן הנביא, הנה אנכי יושב בבית ארזים וארון הברית ביריעה" (סמ"ג מצוות עשה קס"ג)

סעודה שלישית- משכן או מקדש, העיקר לבנות!

"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה ... וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (מתוך ההפטרה)

לסיכום ניתן לומר, שבכל מקרה לפי כל השיטות, ישנה מצווה לבנות את בית המקדש. יתכן לומר שבמשכן במדבר, לא היינו צריכים את העבודה הפרטית של כל אחד - עלייה לרגל, ביכורים, קרבנות יחיד וכדומה - והספיקה עבודת התמיד בלבד.

בנוסף, הרמב"ם מדגיש שעיקר הלימוד מן המשכן הוא על המבנה הכללי המחייב בכל פעם שנבנה את המקדש: "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית: עושין בו קדש וקדש הקדשים ... ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש". בנוסף,ניתן ללמוד שניתן לבנות את המקדש אפילו מעץ כפי שהיה המשכן. כך גם עשו בתחילת ימי בית שני: "כֹּה אָמַר ה' ... עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת" (חגי א').
הקב"ה מדגיש לנו שהעיקר לבנות בית לה'. גם אם אין לנו כסף או אפשרות לבנות אותו מאבנים, גם אם בתחילה הבית יהיה 'אוהל' מעץ, העיקר שנבנה את בית המקדש!

ונסיים בפסוקי נבואת יחזקאל המתארת את המקדש/המשכן העתיד להבנות:

"וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם: וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל ל"ז).

שבת שלום!

גרסת הדפסה