מהלך הפעולה:

לספר את הסיפור של שני האחים. (נספח 1)

לאחר הסיפור נשאל את החניכים מה ההבדל בין שני הילדים, מדוע האם העדיפה דווקא את הציור של האח הקטן למרות שהיה הרבה פחות יפה מהציור של האח הגדול?

לשחק משחק ללא מטרה. (לאחר כמה זמן לחניכים יימאס מהמשחק) ולאחר מכן, משחקים את אותו המשחק עם המטרה.

המחשה: נקרא עם החניכים את הכרטיסיות (נספח 2) ולאחר מכן נבקש מהם לסדר את הכרטיסיות לפי חומרת המעשה. נכוון אותם לכך שאם הכוונה של מבצע הפעולה הייתה טובה מגיע לו עונש קל יותר.

דיון קצר: נדון עם החניכים מה המקום של הכוונה, מול המעשה. ונבין שלכוונה, גם אם היא לא מה שתכריע בסופו של דבר את הדין , יש משקל רב בבחינת המעשה.

סיכום:

מסר: איך זה שהקב"ה מעוניין בעבודה שנראית כל כך גשמית, כל כך לא רוחנית?

הקרבנות באים להזכיר לנו לחפש בכול דבר שאנו עושים את המשמעות, הכוונה. בעצם הקרבת הקרבן אנו לוקחים דבר שהוא הכי גשמי-בהמי והופכים אותו לרוחני. אנחנו בעצם מקדשים אותו, מבהמה פשוטה לקורבן - פעולה שמקרבת אותנו לקב"ה, מוצאים את נקודת המשמעות בבהמה.

נבראנו בכדי לקחת את העולם הזה ולמצוא בו את נקודת העומק והמשמעות. עבודת הקרבנות שלנו הינה לקרב כל דבר לשורשו, למצוא בחיי המעשה את הרוח והקדושה ולהעלות מן העולם המעשי והגשמי .

עבודת הקרבנות אינה באה בשביל הקב"ה, הקורבנות באים כדי לעזור לנו לעבוד את ה'. צריך לזכור שלקרבנות אין ערך אם אין להם כוונה מאחוריהם, במצב כזה הם הופכים להיות כמו המשחק - חסרי תכלית. הקב"ה לא מחפש את העבודה שעושים בקרבנות, אלא את הכוונה שמאחוריה (כמו האימא שנהנית מהכוונה של הילדים, ולא מהציור.)

בשר מתקלקל ומסריח ברגע בו ניטלת ממנו חיותו ובקורבנות תמיד יש את המשמעות שהיא בעצם החיות שלהם לכן, מעולם לא הסריח בשר הקודש בבית המקדש. עבודת הקרבנות היה בה כדי להכניס זריקת רוח בקרבנות לאחר מותם ולכן נשמר הבשר בטריותו.

לגרסה להדפסה: קרבנות וכוונה

לעמוד הראשי של פרשת תצווה