פרשת וירא

חמישה שלבים עובר אברהם אבינו במהלך התעלותו אל הקודש

• התחברותו להשי"ת בהיותו בן שלוש.

• ההכרה בהיותו בן ארבעים ושמונה (לרמב"ם – בגיל ארבעים)

• הציווי "לך לך מארצך וממולדתך" בהיותו בן שבעים וחמש.

• הציווי על ברית המילה, והמילה עצמה.

• מעמד העקידה, שהוא הנסיון האחרון בו התנסה אברהם אבינו.

 

שלבים אילו הינם תחנות המעבר בהתגלות האלוקית לאברהם אבינו. בשלב הראשון זו הכרה שכלית בכך שיש בורא לעולם. בשלב השני  זהו גילוי מדרגת האמונה - לא רק שהבורא קיים אלא הוא גם מנהג את הבריאה. בשלב  השלישי מגיע אברהם אבינו למדרגת הנבואה, ההתגלות האלקית. בשלב הרביעי בעקבות המילה זוכה אבינו למדרגת הראיה, כנאמר בתחילת פרשתנו: "וירא אליו ד'". בשלב החמישי מתחבר אבינו אברהם אל מקום ראשית הבריאה, אל שורש ההויה, ומקריב קרבן המעיד על התחברות התחתונים לבורא יתברך.

בעל האור החיים הקדוש מדייק בתחילת פרשתנו מהכתוב "וירא אליו ד'" ולא "וירא ד' אליו" כי ד' הישרה שכינתו על אברהם, וזאת לאחר המילה בה הסיר אברהם את המילה שחצצה בין האדם להתגלות האלקית. על כך נאמר בזוה"ק "כל מאן דשריא ביה רשימא קדישא – שריא ביה שכינתא" – החותם של המילה הוא הפתח להשראת השכינה. מוסיף בעל האור החיים ואומר: "כי באמצעות המילה נראה ה' אליו בשלימות כללות אור עליון, כי יש בבחינת הראיה ברוך הוא הדרגות זו למעלה מזו, ומה שהשיג אחר המילה היא נבואה שלימה".

כדי להבין את הקשר בין ברית המילה לבין מדרגת הנבואה אליה הגיע אברהם אבינו יש לבאר את שהתרחש בעולם לאחר חטא עץ הדעת. בראשית הבריאה הקב"ה נפח באדם נשמת חיים, שזו היתה לא רק חיות רוחנית המחייה את הגוף אלא אורות עליונים שהאירו בנשמתו. זו בחינת מלם אלקים שבאדם, שמהותו היא גילוי אלוקות שקיים באדם ובנשמתו. זו היתה בחינת כתנות האור בהן הלביש הקב"ה את האדם, שמהותן היא ההארה הרוחנית העליונה של האדם בבחינת האור הגנוז של ראשית הבריאה. אולם לאחר חטא עץ הדעת נאמר "ויעש ד' כתנות עור לאדם ולאשתו וילבישם". הקב"ה מלביש את כתנות האור הרוחניות של האדם בכתנות עור שמהותן היא לבושים עבים המכסים על האורות. כתנות העור מגינות על האור הפנימי של האדם, לבל יוכלו כוחות הטומאה לפגוע באור זה. רבי מאיר כל כך זיכך את עצמו, כך שכתנות העור הוסרו ממנו והאור הפנימי שלו האיר בגלוי כמו לפני חטאו של אדם הראשון.

באותו אופן מבואר בתיקוני זהר כי מאז חטא אדם הראשון כל הבריאה מלובשת בכתנות עור, פרט ליום השבת בו קיים גילוי של כתנות אור. מבואר בספרים הקדושים כי ביום השבת כתנות האור מסתלקות, שכן נעשה חלל בין הקדושה לטומאה, וממילא אין חשש מאחיזת הטומאה. זהו הרמז להדלקת נר שבת בביתו של האדם עם כניסת השבת, רמז לנר הדולק בתוך האדם בפנימיות נשמתו, בבחינת "נר ד' נשמת אדם", והמאיר גם בביתו כולו.

גם במשכן קיים רמז זה: היריעה הפנימית של המשכן הינה יריעה הארוגה מעשה חושב, ועליה יריעת עיזים המכסה ומעלימה את היריעה התחתונה כולה. יריעת העיזים מגינה על האור הפנימי המתגלה על ידי היריעה הפנימית, בבחינת כתנות העור המכסות את כתנות האור. היריעה הפנימית מורכבת מעשר יריעות, בחינת הקדושה, ואילו יריעת העיזים מורכבת מי"א יריעות דבר המבטא את סילוק הטומאה.

חמשת השלבים שעבר אברהם אבינו הם כנגד מדרגות גילוי הנשמה, בבחינת סילוק הטומאה וגילוי הקדושה. אברהם אבינו מתחיל לחבר את העולם בבחינת גילוי כתנות האור, כאשר בשלב המילה אברהם אבינו פותח את פתח הגוף, שעניינו סילוק כתנות העור, ומאיר בו את הארת הנשמה שהיא גילוי כתנות האור.  בבחינה זו גילוי השכינה היה גם באוהל האבות, ולכן לאחר המילה יושב אברהם בפתח האוהל. זו מהות גילוי הנר הדולק משבת לשבת, הברכה בעיסה והענן שעל האוהל. בחינה זו מתגלה אח"כ במקדש, בו שורה שכינה בכלל ישראל מכוח סילוק כתנות האור וגילוי כתנות האור. יש לומר שזהו גם העניין של בגדי הכהונה, העשויים כמתכונת יריעת המשכן, כרמז לגילוי כתנות האור על-ידי הכהנים.

יהי רצון שנזכה להתחבר במהרה לאור הגדול, ולהפוך את כתנות העור הסובבות את מקדשנו להארה של כתנות אור הקדושה

 

 

גרסת הדפסה