פרשת וארא

רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה

על הפסוק[1] "וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ד' אֶל משֶׁה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ... וַיֹּאמֶר משֶׁה לִפְנֵי ד' הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם וְאֵיךְ יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה ... וַיֹּאמֶר ד' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ". אומר המדרש[2]: "'ויהי ביום דבר ה' וגו' ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה' הוא שנאמר[3] 'שאו שערים ראשיכם' שלמה אמר הפסוק הזה בשעה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים. עשה ארון של עשר אמות, כיון שהגיע לפתח בית המקדש היה הפתח של עשר אמות והארון של עשר אמות ואין עשרה אמות יכולין להכנס בתוך עשרה אמות, ועוד שהיו טעונין בו. כיון שבא להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות התחיל להתפלל לפני הקב"ה. מה עשה שלמה? ארז"ל הלך והביא ארונו של דוד ואמר[4] "ה' אלהים אל תשב פני משיחך" א"ר ברכיה בשם ר' חלבו: באותה שעה חיה דוד ... והיה שלמה אומר: 'רבון העולמים עשה בזכותו של זה שנאמר[5] 'זכרה לחסדי דויד עבדך', מיד נענה. מה כתיב אחריו? 'וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית', ורוח הקודש צווחת ואומרת[6] "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה'" עד כאן לשון המדרש.

לשון המדרש תמוהה:

• מדוע שלמה המלך בנה ארון חדש בגודל של עשר אמות?

• כיצד יתכן ששלמה המלך טעה לגבי מידות הארון ולא תיכנן זאת כך שהארון יוכל להיכנס להיכל?

• מה פשר העובדה שדוד המלך חזר לחיות?

• מה הקשר בין מדרש זה לפרשת וארא?

 

המפרשים[7] מבארים מדרש פליאה זה כי שלמה המלך בנה ארון חדש בגודל עשר אמות[8] ובו הניח את הארון שבנה בצלאל, ואותו הוא רצה להכניס להיכל.

אומר בעל השם משמואל[9] כי מדרש זה אינו כפשוטו, שכן קשה לומר שדוד המלך חזר לחיים[10]. הוא מבאר: "צריך לומר שהליטו במאמר הזה דבר חכמה הנאמרת ברמזים.

 

דהנה להיות שישב אלקים את האדם על הארץ הוא דבר המפליא, וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה בתפלתו (מלכים א' ח'), והוא בלתי אפשר כי אם ע"י הכנעה יתירה, וכמאמר הכתוב (ישעי' נ"ז) "אני את דכא", וכמו שביאר מהר"ל זצללה"ה מפני שהתחתונים הם עלולים ביותר לכן מתדבק בהם העילה, וע"כ הנדכא והעני והשפל בעיני עצמו ביותר הוא כלי להשראת השכינה ביותר. והנה שמעתי מכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה[11] בשם הרה"ק ר' ר' זושא זצללה"ה אהא דאמר שלמה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" [על טעם פרה] ממני דווקא, כי אי אפשר לידע טעם פרה לגודל מעלתה רק מי שהוא שפל וענו מאד, ועל כן משה שהיה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה אמר לו השי"ת "לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה", ושלמה המלך ע"ה באשר להנהגת המלוכה צריך להתנהג בגבהות קצת, "שום תשים עליך מלך" - שתהא אימתו עליך, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול על כן לא נגלה לו טעם פרה. וכן נאמר גם לענין השראת השכינה למטה שהיא מרומזת בהכנסת הארון לבית קדש הקדשים, שבלתי אפשר רק ע"י איש ענו מאד כמשה רבינו ע"ה ... וזהו הענין ששלמה לא היה יכול להכניס הארון לבית קה"ק עד שהביא ארונו של דוד, היינו שלבש בלבוש דוד אביו ... והנה בדוד המלך ע"ה מצאנו גם כן ענוה יתרה כמ"ש (תהלים כ"ב) "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם", ועלכן היו בו כל המידות יחדיו, וכמו שאמרו ז"ל (מ"ק ט"ז ע"ב) "עדינו העצני כשהי' יושב ועוסק בתורה הי' מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה הי' מקשה עצמו כעץ". ועל-כן שלמה שנתבייש מאד איך עם כל גודל חכמתו נעלם ממנו מה שידוע לכל שאמתא באמתא היכי יתיב[12], והוא עשה ארון של עשר אמות להכניס בפתח של עשר אמות, על כן נעשה לשעתו שפל בעיני עצמו מאד, וזה שלבש מלבושו של אביו ונרמז במה שהביא ארונו של דוד, עלכן אז רק אז נכנס הארון", עד כאן דבריו.

מבואר אם כן מדבריו השם משמואל כי מידתו של דוד, מידת ההכנעה והשפלות, היא שהתגלתה, ומכוחה יכל שלמה המלך להתעורר לבחינת השפלות ולהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים. בהמשך לדבריו אפשר לומר כי יתכן שזו הסיבה שבעטיה לא היה ארון בימי בית שני, שכן לא היה להם את כח השפלות שמתוכה יוכלו להכניס את הארון למקומו.

אלא שעדיין יש לבאר את מהות הארון החדש שבנה שלמה. אולי יש לומר כי שלמה היה המשכו של משה רבנו בחכמתו, כמבואר בספרים הקדושים ש'שלמה' אותיות 'למשה', שכן בחינת החכמה הינה המרכזית אצל שלמה המלך. הארון הגדול ששלמה הכניס להיכל בא לבטא את מדרגת התורה, שכן במקדש יש גילוי של מדרגה חדשה. כשם ששלמה מוסיף עשר מנורות ובונה זוג כרובים נוסף בגובה עשר אמות כך הוא בונה גם ארון שגודלו עשר אמות. זהו שלימות גילוי הקדושה בבית ראשון. אולם עקב טעותו שכוונה משמים הוא הגיע למדרגתו של דוד, מדרגת התפילה. רק מתוך חיבור מדרגות התורה והתפילה יש השראת שכינה בבית ד', ולכן מיד לאחר הכנסת הארון נושא שלמה את תפילתו שבית זה יהא בית תפילה. ניתן אולי לומר שזהו גם עניינם של הכרובים הנוספים הנמצאים בקדש הקדשים והמגלים את מדרגת התפילה.

הקשר לפרשתנו: לפי לשון המדרש בהמשך דבריו משמע שזו בחינת השתמשות ב'שרביטו של מלך'. דהיינו: כשם ששלמה המלך ישב על כסא ד' וכן אליהו הנביא רכב על סוסי אש, כך משה רבינו השתמש בבחינה זו של אלוהים לפרעה. בהתבוננות פנימית יותר ניתן לומר שמשה רבנו מתחיל למגר את עשרת הקליפות של טומאת מצרים, בעוד ששלמה המלך מהותו היא גילוי עשרת מדרגות הקדושה במקדש. משה רבינו נזקק לאהרן, זאת כיוון שחסרה בו מידת התקיפות, בעוד ששלמה מחובר לדוד המלך שמהותו שפלות שכן מידה זו חסרה בו. זו מהות ההתכללות השלימה מכוחה מגיעים לגילוי הקדושה בשלימות.

יהי רצון שנזכה במהרה לגילוי מדרגות הקדושה והיראה בשלימות בבניין בית קדשנו ותפארתנו.

 

 

 

[1] שמות ו, כח; ז א-ב.

[2] שמות רבה פרשה ח, א.

[3] תהלים כד.

[4] דברי הימים ב, ו.

[5] שם.

[6] קהלת ד.

[7] עיין מדרש תנחומא כאן  ובמפרשים שם.

[8] כחמישה מטרים.

[9] פר' וארא שנת תרע"ב (עמ' סה).

[10] עיין בדבריו בהם הוא מקשה מספר קושיות, כגון: כיצד יתכן שדוד עמד לפני קדש הקדשים ללא הזאת שלישי ושביעי של מי חטאת.

[11] בעל ה'אבני נזר'.

[12] כיצד תכנס אמה לתוך אמה, שהרי הארון והפתח היו באותו הרוחב.

 

 

 

גרסת הדפסה