כי תשא

כי תשא

 

            פרשת כי תשא

            מחצית השקל וחטא העגל [1]

          ניצוצות מתורת הבית גנזי

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש" (שמות ל', יב).

בחז"ל מבואר שמשה רבנו התקשה במצווה זו, עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד. בפשוטו צריך לומר כי משה רבנו התקשה משום שלא הבין מהשייכות נתינת מחצית השקל לכפרה על חטא העגל שהוא חטא של עבודה זרה וכפירה, ואיך יכולה מצוות צדקה למשכן לכפר על חטא ע"ז? ועל זה ענהו הקב"ה בכך שהראה לו מטבע של אש, ויש לבאר את משמעות העניין. 

בביאור הדברים יש לומר, שהרי בהליכת יעקב אבינו לחרן נראה לו בחלום סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. מבואר בספרים הקדושים כי סולם הוא בגימטריא ממון,  ומשמע שהתגלו לו במעמד זה מהות ענייני הממון. עד עתה יעקב אבינו היה יושב באוהלי שם ועבר, רחוק מכל ענייני ממון ונכסים, ועתה שהלך לבית לבן לעבוד בצאנו ולבנות בית עם עשירות שור וחמור עבד ושפחה, היה מראה הסולם להורות לו על ענייני ממון. שורש כל המצוות שבתורה מבואר בנו עם אלימלך בפרשתנו, שהם דוגמא ותמונה לעולמות של מעלה, שכל מעשה מצווה שעושים כאן למטה בונה כנגדו את אותה  הבחינה ברוחניות. בכך הוא מבאר את הפסוק "ברוך ה' מן העולם עד העולם אמן",  שכל מעשה שאנו עושים בעולם הזה צריך לחבר עם מה שנעשה כנגדו ברוחניות בעולם העליון, ואז "אמן" שהוא שם היחוד כידוע, שכן הוא כולל את שמות הוי' אד' ואז נעשה התחברות ויחוד העולמות. 

והנה כל זה בענייני מצוות של מעשה המצווה, שזה נעשה בגוף האדם, שכן האדם הוא דמות וצלם של מעלה וממילא כל איבר שמקיים בו מצווה הוא בונה כנגדו למעלה את בניין האדם הרוחני. אולם בענייני ממון, שהם קניינים שיש לאדם והם מחוץ לגופו, לכאורה אין זה שייך לעורר את אותה הבחינה למעלה. מטעם זה ישב יעקב אבינו באוהלי שם ועבר, שלא כאברהם ויצחק שהיה להם ממון ועבודה רבה. וכל עניין הליכתו  של יעקב לחרן היה נראה לו כדבר שאינו בונה למעלה כלום. לכן נראה לו בחלום שגם הממון, שהוא מוצב ארצה, אבל ראשו מגיע השמיימה שכן גם הממון בונה למעלה כמו כל המצוות וזאת למרות שאין זה בקומת האדם.

עניינו החשוב של נושא זה הוא שעל ידי שהאדם מפריש מממונו לענייני צדקה הוא מעורר את אותה הבחינה למעלה, שכן הקב"ה משפיע חסד בעולם ובכלל ישראל בפרט. לכן גם בהליכתו של יעקב לבית לבן לבנות ביתו עם קנייני ממון, יש בו את

אותה הבחינה של עבודת ה' כמו בדברים שנעשים באיברי האדם עצמו. ולכן "וישא יעקב רגליו", שהלך בשמחה ביודעו שגם מה שיעסוק עתה בענייני ממון ועושר יש בו בניין למעלה. לכן מצינו בעת חזרתו מחרן לארץ ישראל שחזר על פכים קטנים, ואמרו

חז"ל "שצדיקים ממונם חביב עליהם כגופם". ולכאורה אינו מובן, הרי גם גופם של

צדיקים אינו חביב עליהם, ומה שייך לדמות לחביבות הגוף? אמנם הכוונה היא על המצוות שהם עושים בגופם, שהדבר חביב עליהם שכן הם יודעים שהם בונים בכך את הבניין העליון. כך ממונם חביב עליהם, שכן הם מכוונים בכך לבנות מציאות שבה 

 

ראשו מגיע השמימה. לכן חזר יעקב אבינו לקחת פכים קטנים, שגם בהם יכול לבנות

בניין לעילא, כמו שחס על מצווה שבגופו כך חס על ממונו כדי לקיים בו את הבניין  העליון. בכך מבואר גם מה שנתקשה מרע"ה בעניין מחצית השקל. הנה יעקב ומשה  הם מאותה בחינה של קדושה, אלא שלדברי הזוהר הקדוש יעקב מלבר ומשה מלגאו [=יעקב מבחוץ ומשה מבפנים], והכוונה היא שעל ידי מעשיהם הם בונים את האדם העליון, שלמעלה יעקב בנה אותו מלבר ומשה מלגאו, אבל הצד השווה שבהם  הוא שעיקר עניינם הוא לבנות את האדם העליון. לכן הוקשה למרע"ה איך יתוקן חטא העגל, שהוא פגם בבניין העליון, על ידי נתינת צדקה. מה שייכות נתינת מחצית השקל לתקן  את החורבן שנעשה על ידי חטא ע"ז, שהוא במוח? ועל זה הראה לו הקב"ה מטבע של אש. שהנה עיקר החטא של ע"ז שהיה אז מבואר ברמב"ם שאמנם כולם האמינו שיש בורא עולם, אלא שחשבו כי על השמים כבודו, שאינו לפי כבודו להנהיג את העולמות ומסרם למזלות. ולכן כשראו פני שור במרכבה בעת מתן תורה חשבו שהוא מסירת ההנהגה למזל זה, ולכן עבדו לעגל. נמצא שבעוון זה גרמו העלם והסתר בעניין האמונה כי הקב"ה בורא ומנהיג הבריאה. לכן התיקון לחטא זה הוא לתת את מחצית השקל,  ולא שקל שלם, כדי להורות כי אנו עושים כאן את המחצית בעולם העשיה ולמעלה נעשית המחצית השניה, בעולמות הרוחניים. דבר זה מורה על תשובה על חטא ע"ז שבא להכחיש הקשר והחיבור מן העולם עד העולם, ואילו מחצית השקל מורה שיש חיבור בין העולם הזה לעולם העליון, ולא רק בדברים שנוגעים לקומת האדם שהוא כמראה אדם על הכסא, אלא אפילו בדברים שהם מחוץ לגופו שלאדם גם כן. מה שנעשה כאן נעשה גם למעלה, שכן תכלית הבריאה היא להיות קשר בין שני העולמות, עולם העשיה והעולם הרוחני. 

בזה יובן מה שנראה למשה רבנו מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, ומה עניינו לכסא הכבוד? בפרשת משפטים נאמר "ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", ומבואר באריז"ל כי הכוונה היא ששם ראו איך מתקשר בחינת עולם העשיה שהוא המלכות עם העולם הרוחני, וכן הראה הקב"ה למרע"ה מה הבניין שעושה מצווה זו של מחצית השקל. כמו שאדם נותן כאן צדקה, כך הקב"ה משפיע למעולם, וזהו  "מתחת כסא הכבוד"  -  ששם הוא מקום ההשפעה למלכות ולעולם התחתון. באופן זה גם מבואר מה שאמרו חז"ל כי נתינת מחצית השקל באה לקרבנות תמידים, ועניינו  שקרבנות התמידים עיקר עניינם הוא כמבואר באריז"ל היחוד של שלימות הבניין. אמנם  זה בא על ידי נתינת ישראל את מחצית השקל, זאת כדי להמשיך את ההשפעה  העליונה, כמו שהם נותנים למטה את מחצית השקל צדקה למקדש, כך נעשה למעלה,  שבאה ההשפעה מתחת כסא הכבוד למלכות, בין השפעה רוחנית

לחיות העולמות בין השפעה רוחנית לנשמות חדשות. ונמצא כי נתינת מחצית השקל

היא תיקון לחטא ע"ז, להורות כי לא רק שהקב"ה לא עזב את העולם להנהגת המזלות אלא שיש לו חיבור ודבקות והשפעה תמידית.  

 

[1] מבוסס על התורה בבית גנזי לפרשת כי תשא עמ' תתרט .

 

גרסת הדפסה