כי תשא

כי תשא

פרשת כי תשא

ורחצו אהרן ובניו[1]

ניצוצות מתורת הבית גנזי

"ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם"

(שמות ל', יט)

בביאור מצווה זו כתב הרמב"ן: 

הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות. והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור. 

ועל דרך האמת כתב: 

בעבור היות ראש האדם וסופו הידים והרגלים, כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן, והרגלים למטה, והם בצורת האדם רמז לעשר הספירות שיהיה כל גופו ביניהם,... לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלים והרחיצה הזאת לקדושה ...  ומן הענין הזה תקנו רבותינו נטילת ידים לתפלה, שיתכוין לזה, כטעם נשיאות כפים והרחיצה היא המצוה, אבל הכיור צוה בו להזמנה ואיננו מעכב ולא מצוה, כי ביום הכיפורים כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו (יומא מג):, אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי. 

 ורבנו בחיי הביא דבריו והוסיף כי הכהן העובד מתלבש ומתקדש בקדושת י' ספירות, וחז"ל תיקנו נטילת ידים בתפלה ולשון נטילה ירמוז שהוא לשון הגבהה כמ"ש "שאו ידיכם קודש". משמעות  דבריהם  האש היות שאת הידיים יכולים להגביהם למעלה, גם הרחיצה היא המשכה מלמעלה לקדש את הכהן בקדושה מיוחדת, ויש לבאר את כוונתם בזה. 

 

והנה ענין זה של הרמת ידים מצינו גם בברכת כהנים, שעל ידי כך ממשיכים ברכה לכלל ישראל, ויש להבין טעמו של דבר מדוע על ידי הרמת ידיים ממשיכים ברכה. את אותו העניין מצינו גם במלחמת משה רבנו עם עמלק, ששם  נאמר: "כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל", ואינו מובן מה המעליותא של הרמת ידים יותר מאשר עצם התפלה.

אכן נראה לפי מה שנסביר את עניין פרשת מחצית השקל לכפר על בני ישראל, שלא בכדי נסמכה לפרשת רחיצת ידים ורגלים, שיש בהם עניין אחד. הנה על עניין הכפרה של מחצית השקל אמרו חז"ל שמשה רבנו התקשה בכך, עד שאמר לו  הקב"ה  "כזה יתנו", והראה לו מטבע שלאש מתחת כסא הכבוד. בפשוטו הקושי של משה רבנו  היה כיצד  יתכן שחטא חמור כזה של העגל יתכפר במחצית השקל, וגם מהו הגדר שלמחצית? הראהו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, והכוונה היא כי אמנם ישראל חטאו בחטא חמור, אבל כמו שנאמר במסכת מגילה:

"הם לא עשו אלא לפנים", שהחטא הוא מהחלק החומרי שלהם, אבל מצד  החלק הרוחני שהיא הנשמה שחוצבה מתחת כסא הכבוד לא חטאו,   ומעלת הנשמה שהיא עדיין טהורה כמו בעת אצילותה, והיא בבחינת מטבע של אש הבוער באור השכינה כמו קודם החטא. וכיוון שחטאם לא בא אלא על חלק הגוף, לכן נותנים את מחצית השקל, כי חלק הנשמה הוא בשלימות ואינו צריך כפרה.

זו גם הסיבה שמועילה תשובה על חטא זה, כיוון שאינו מצד מחצית החומר. לכן נאמר "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם", כי פקודיהם הוא לשון חסרון אחר חטא העגל שאתה צריך להרים ראשם, תעשה זאת על ידי שיתנו מחצית השקל ויבינו כי רק החומר נפגם אבל הנשמה שבמוח בשלימות ולא נעשה בה פגם וחטא, ועל ידי כך תהיה להם הרמת ראש ויאמינו כי יכולים לתקן חטא זה. [2]  

 

ונראה שזה העניין של הרמת  הידיים שעשה משה רבנו במלחמת עמלק, שכן חז"ל דרשו שעמלק בא משום שאמרו "היש ה' בקרבנו אם אין",  ומשמע שהיה זה חטא חמור, כמו שאמרו במדרש:  משל לבן שאביו מוליכו על כתפו והוא שואל היכן אבי, וכדי לבטל פגם זה שעל ידו יכול  היה עמלק לשלוט בהם בהכרח היה עליו להרים את ידיו למעלה ראש,   למטבע של אש שיש לכל אחד מישראל אחר החטא, ולהמשיך משם אור כדי להשלים את הפגם. לכן כאשר ירים את ידו וגבר ישראל, ואילו כאשר יניח את ידו ונדונים ישראל מצד חלק החומרי שבו הפגם אז וגבר עמלק.

וכן הוא העניין של ברכת כהנים, שממשיכים ברכה לכל אחד מישראל מהחלק העליון של מטבע של אש שיש בכל אחד מהם שזה לא נפגם.

ומבואר בזה מה שהקשה במושב זקנים שאינו מבין מה עניין הברכה, אם מגיע לאדם הרי לא צריך ברכה ואם אינו מגיע לו מה תועיל הברכה, אמנם הביאור הוא שאמנם יש חטא ופגם אבל על ידי המשכה מהחלק של מטבע של אש שיש באדם ששם נמשך השפע יכולים להמשיך ברכה גם למטה. והיא הבחינה שנאמר בברכת בלעם  "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו", שהקב"ה מסתכל על השורש שלהם ושם רואה מטבע של אש בלי חטא ופגם, ואין החטא אלא מהחלק החומרי שבו,  ולכן אינו שומע לבלעם לקלל את ישראל. 

מעתה נראה שזה גם הביאור בעניין רחיצת ידים ורגלים לדברי הרמב"ן ורבנו בחיי. כשהכהנים נכנסים לעבודה בהכרח להם להמשיך קדושה מהשורש שלהם שהוא מטבע של אש שלא נפגם מעולם, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,  ואיך יכולים לגשת לשולחנו של מלך? ובהכרח צריכים להמשיך משורשם קדושה לכל הקומה שלהם עד בחינת הרגלים. וזה נעשה על ידי הידיים שיש להם כוח לעלות עד למעלה ראש,  ועל ידי זה מתקדשת כל הקומה שלהם בעשר ספירות מעשר אצבעות הידיים.

וזה גם העניין שחז"ל תקנו נטילה לפני התפלה, שהוא לשון הרמה, שכן תפלה היא במקום קרבנות, וכמו שכהן צריך להמשיך קדושה מהמטבע של אש של מעלה כך אדם שעומד בתפלה צריך נטילת ידים  (וענין הרגלים הוא משום הטעם הפשוט ברמב"ם וזה אינו שייך בתפלה רק בכהנים שהולכים בלי מנעלים) להמשיך קדושה שיכול לעמוד לפני המלך מלכו של עולם בתפלה. 

בזה מבואר  ההבדל  שקיים  בין שבת לכהנים. לגבי יום השבת אמרו חז"ל שצריך לפני השבת לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואילו בכניסה למקדש לעבודה רק את ידיו ורגליו. לפי פשוטו הדבר נובע מכך שרחיצה של ערב שבת היא מצד כבוד שבת והכבוד הוא שירחץ גם פניו, אמנם לפי המבואר נראה שגם בשבת עניין הרחיצה הוא מצד המשכה מהבחינה העליונה של מטבע של אש. בכניסת השבת צריך את רחיצת פניו, שהיא הבחינה של מטבע של אש, משום שבשבת עולים לעולם האצילות כמו שנאמר  "ושמרתם את השבת כי קודש היא "וקודש הוא באצילות, ואילו הבחינה של מטבע של אש שתחת כסא הכבוד היא הבחינה של עולם הבריאה. כמו שחילק האריז"ל כי הנשמה מעולם הבריאה ואילו מדרגת החיה  (שהוא האור המקיף שלמעלה ממדרגת הנשמה) היא מעולם האצילות,   וכדי להעלות את הנשמה לעולם האצילות צריך המשכת קדושה יתירה אף על הבחינה של מטבע של אש. אמנם הנשמה אין בה פגם, אבל עלייתה לעולם עליון יותר מצריכה המשכה מבחינה של עולם האצילות. אם כן זו ההוראה של רוחץ פניו, שהידיים ממשיכות גם לחלק הנשמה אור מהשורש של בחינת החיה. 

ועל דרך העבודה יש לבאר את העניין לפי הכלל שכתב האריז"ל בעניין ישמעאל ועשו שיצאו מאברהם ויצחק. אברהם הוא מידת החסד, בבחינת יד ימין ושם נאחז בחינת הרע, ואילו יצחק שמידתו גבורה הוא בבחינת  יד שמאל ונאחזים שם כוחות הרע, אבל ביעקב שהוא בחינת הגוף אין  לכוחות הטומאה אחיזה. לכן כל כהן שבא לעבוד צריך רחיצת ידיים ורגלים על ידי מים קדושים של הכיור כדי להוריד את אחיזת החיצונים מהידיים והרגלים. הידיים הן בבחינת המידות של אהבה ויראה, ואילו  הרגלים הן בבחינת המעשים. לכן אין צריך לרחוץ פניו במקדש משום שבגוף אין להם אחיזה, והיא הבחינה של מטבע של אש שראה משה רבנו ששם אין אחיזת הרע. וכן עניין רחיצת ידים ורגלים היא משום שאין אחיזת הרע בראש. ועל ידי רחיצה זו יכול הכהן לעבוד עבודה תמה, בין מבחינת המעשים בין מבחינת המידות. אמנם בשבת, שמתעלים לעולם אצילות ששם "לא יגורך רע", צריכים טהרה גם במידות הראש שאף שאין להם אחיזה אבל על כל פנים יש בזה קצת פגם שמתפשט מהידיים ורגלים, ולכן כדי לעלות לעולם האצילות צריכים ניקיון גם מבחינת הראש.

 

 

[1] מבוסס על התורה בבית גנזי לפרשת כי תשא עמ' תתר"מ .

[2] עיין  בפרי הארץ בפרשתנו שנראה מתוך דבריו ביאור זה. 

 

 

 

 

גרסת הדפסה