משפטים

משפטים

פרשת משפטים

סנהדרין אצל המקדש [1]

ניצוצות מתורת הבית גנזי

בביאורו של רש"י בתחילת פרשתנו הוא הביא את דרשת חז"ל: "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש".  והנה קיימת עוד גירסא: "שתשים סנהדרין אצל המזבח", ובעניין זה יש לומר שהכוונה היא שיכוונו חכמי הסנהדרין שכל הדינים והעונשים יהיו גם בשביל כפרה ולא רק בגדר עונש, ולכן הם נסמכו למזבח שהוא מקום כפרה. אולם לפי הגירסא הראשונה "שתשים סנהדרין אצל המקדש" יש לבאר מהו עניין הסנהדרין דווקא במקדש.

נראה שהנה בסוף פרשת יתרו, לאחר מתן תורה, נאמר "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם".

ומבואר ברש"י שהכוונה היא על הכרובים שאתם עתידין לעשות שלא יהיו מכסף אלא מזהב, "שאם שיניתם לעשות של כסף הרי הם אלוהות", ועל מה שנאמר "אלהי זהב "בא לומר שלא יעשו אלא שני כרובים בלבד, " שאם עשיתם ארבעה הרי הן לפני כאלהי זהב." ויש לבאר טעם הדבר: מדוע יש לעשות דווקא אלהי זהב ולא אלהי כסף, שלא כמו בכלי מקדש אחרים כגון המנורה אותם ניתן לייצר גם ממתכת אחרת, וגם מה הוא העניין שעשיה של יותר משני כרובים הרי שזה כמו אלוהות.  והנה בפשוטו מבואר כי כבר אז רמז הקב"ה על עניין הארון והכרובים שעליו שלא יהיו כאלוהות. ויש להבין מדוע באה פרשה זו ראשונה מיד לאחר מתן תורה. אם  הדבר בא כדי להזהיר מפני עבודה זרה הרי כבר נאמר בדברה הראשונה  "אנכי ה'  אלקיך," ובדברה השניה "לא יהיה לך אלהים וכו' וכל תמונה" הרי שכבר הזהיר אותם הקב"ה מעבודה זרה. ובהכרח שבא לומר את עניין הארון והכרובים, ולכן הזהיר איך יעשו אותם באופן שלא יהיו אלוהות. אלא שיש לעיין מדוע הדבר הראשון מיד אחרי מתן תורה הוא עניין הכרובים.  נראה ביאור הדברים לפי מה שכתב הרמב"ן בריש פרשת תרומה שעניין הארון והכרובים הוא כהמשך למתן תורה בסיני של מראה כבוד ה' בענן ה' שעל המשכן הוא המשך למעמד הר סיני בו הקב"ה ביאר למשה רבנו כל התורה כולה. והוסיף שם לומר שכמו ששם היה מתן תורה מתוך האש כך היו הכרובים משל זהב שדומה לאש. לפי זה נראה לומר שהמשך דברי הקב"ה כאן הוא כי לגבי עיקרי התורה נאמר במתן תורה בהר סיני: "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם",  אבל פרטות כל המצוות  -  זה יבוא בדיבור מבין הארון ושני הכרובים, שיהיה זה   כהמשך למתן תורה. לכן הזהירם הקב"ה שיעשו אותם משל זהב, שזה בא כדי להורות על מתן תורה מתוך האש, אבל אם יעשו אותם

 

משל כסף, שאין בכך הוראה על האש, ממילא הוא אלוהות. וכן עניין הכרובים בבחינת זכר ונקבה מורה על המשך מתן תורה, כשם שהייתה אז השפעה מהקב"ה לישראל בבחינת חתן וכלה, כך הכרובים הם באופן זה, אבל אם יעשה יותר משניים אין בהם הוראה זו  וממילא הם כאלהות. נמצא כי עיקר הדברים באו לומר שהמשך מתן תורה יבוא על ידי הארון והכרובים, וזה בא להשמיענו שדווקא באופן זה הם מהווים הוראה על המשך מתן תורה וזאת דרך ארון הברית במשכן. 

לאור זה נראה שזו גם הסמיכות של "ואלה המשפטים" לפרשת דיינים אצל המקדש. נראה שעניין הדיינים הוא ג"כ המשך למתן תורה,  וכמו שנאמר בפרשת שופטים "כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו... והגידו לך את דבר המשפט",[2]  משמע ששם בוודאי ימצא האדם תשובה לכל מה שישאל מהם, והרי זה משום שישיבת הסנהדרין היא המשך למתן תורה, ולכן  הם צריכים לשבת  במקדש כדי  להורות על בחינה זו. וזה הטעם שמצינו בסנהדרין שנאמר בהם "אלקים נצב בעדת א- ל", שכן סמיכות שלשה דברים אלו  "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", ועניין עשיית הכרובים ופרשת דיינים הכול בא לומר לגבי סדר המשך מתן תורה כיצד יתקיים לאחר מתן תורה בהר סיני. לפי זה נבין מה שהובא בפרשת יתרו שהדיינים צריכים להיות עם ארבע מדות טובות, והן: אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת ושונאי בצע. וזה משום שלהמשיך  את הבחינה של "אלקים ניצב בעדת א- ל", שזה המשך של מתן תורה, בהכרח שהם עצמם יהיו מרכבה שלמה לשכינה השוכנת בהם. וזה בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונם", וארבעה דברים אלו מהווים קומה שלמה. ויסוד הדברים הוא מה שאמרו חז"ל "אין השכינה שורה אלא על חכם, גבור, עשיר ועניו" .[3] והוא משום שבזה הוא מהווה קומה שלמה: חכם הוא שישלו מוח החכמה, גיבור הוא שיש לו מוח הבינה שהיא גבורה. עשיר הוא מי שישלו כוח ההשפעה, בחינת פרצוף זעיר אנפין [=פרצוף המידות] שהוא המשפיע, ועניו הוא בחינת המלכות דלית לה מגרמא כלום, ואז כל קומתו מוכנה להשראת השכינה. וכן הוא בדיינים:   "אנשי חיל" היא הבחינה של חכמה (חיל  בגימטריא מח), "יראי אלקים" בחינת  הבינה שממנה דינים מתערין והיא שורש היראה, "אנשי אמת "הוא בחינת פרצוף הז"א' כמו שנאמר "תתן אמת ליעקב ", ו"שונאי בצע" הוא שאינם רוצים בממון כמו המלכות שלית לה מגרמא כלום. והוסיף יתרו לומר כי את הדבר הקשה מהם יביאו אל משה, שהוא בחינת הכתר. כל זה כמבואר משום שזה המשך של מתן תורה, כמו הר סיני וכרובים. וכמו שהדיינים צריכים קומה שלמה כך המקדש מחולק לשלוש בחינות: קדש הקדשים - חב" ד, היכל  -  חג"ת, עזרה  -  נהי" מ.  זאת משום שכל מקום שצריך להתקיים בו השראת השכינה צריך להיות קומה שלמה, זאת כדי שהאור יהיה בבחינת אור פנימי ולא רק אור מקיף. 

 

וזו הכוונה  במה שאמרו חז"ל  "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשי בראשית", והכוונה היא שהוא מתבונן בכל האמור, שהוא ממשיך מתן תורה ויושב ביראה והכנעה כמו במתן תורה, וזוכה על ידי כך לדין אמת לאמיתו כמו מתן תורה, ובכך הוא נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שרק על ידי זה קיום העולם והתורה המתחדשת בכל יום היא הנותנת קיום וחיים לעולם. ולכן כל מה שממשיך בחינת מתן תורה נקרא מקיים העולם, וכמו שאמרו חז"ל  "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", שנאמר "ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך". הכוונה היא כי אלו שבונים וממשיכים את בניין התורה על ידי המשך מתן תורה הם מרבים שלום בעולם, שכל יום שהעולם קיים חיותו נמשכת מאור התורה וללא המשך מתן תורה אין העולם יכול להתקיים, ולכן הוא אחד מהדברים שהעולם עומד עליהם: "על האמת, על הדין ועל השלום" אשר תלויים זה בזה. 

ולפי המבואר יוצא כי הסנהדרין שישבו אצל המקדש היו באותה בחינה שלמשה רבנו בזמן המשכן, שהוא היה זה שהמשך מתן תורה בא על ידו. וכן לאחר פטירת  משה רבנו היו חכמי הסנהדרין (הזקנים) באותה בחינה שישבו אצל המקדש ונשפע עליהם אור תורה שמתחדש בכל יום, ומכוח זה היו יכולים לפסוק כל מה שייפלא משאר הדיינים. ויתכן שבזה יובן מה שלא מצינו שמשה רבנו יעמיד דיינים וסנהדרין, ורק לאחר שבא יתרו והעיר להם על זה, וזאת משום שעיקר עניינם הוא מה שהם ממשיכי מתן תורה במקומו של משה רבנו, וכל עוד שמשה רבנו היה  קיים הרי הוא זה שהביא את התורה, וכל עניינם להיות במקדש הוא להיות במקומו. אמנם עניין  העמדת דיינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אינו שייך לעניין זה, והוא כפשוטו.  בכך יובן מה שנאמר בתהלים "מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום", [4] שאמנם בני נח הצטוו על הדינים, ולפי שיטת הרמב"ן הצטוו על דיני ישראל ולא  רק נימוסים שהם עצמם תיקנו, ואעפ"כ נאמר "בל ידעום", לומר שאותה בחינה שיש לה המשך למתן תורה על ידי הסנהדרין  שבמקדש, שזה בחינת "מגיד דבריו ליעקב", ולא נאמר "הגיד דבריו ליעקב" בלשון עבר, לומר שזה דבר תמידי. וכמו כל המזמור שמדבר שם בדברים שנעשים בכל יום, "מכין לארץ מטר מצמיח הרים חציר" וכו' כך הוא מתן תורה שהוא מגיד דבריו ליעקב בכל יום, ובחינה זו היא "משפטים בל ידעום", שאמנם הגוים יכולים לדעת ולפסוק דיני ישראל אולם אין זה בא אליהם בדרך חידוש והמשך למתן תורה בהר סיני כמו שזה קיים בעם ישראל.  

יהי רצון שנזכה לגילוי התורה והקדושה במעון בית קדשנו במהרה !

 

[1] מעובד עפ"י בית גנזי לספר שמות פר 'משפטים עמ' תרצ"ג .

[2] דברים י"ז, ח-ט .

[3] נדרים ל"ח, א . ראה רוח חיים לפרקי אבות לגר"ח מוולוז'ין, פרק ד' משנה א.'

[4] תהלים קמ"ז, יט .

 

 

גרסת הדפסה