תצווה תשפא

תצווה תשפא

 

 

 

פורים

כתית למאור בשני מקדשות[1]

ניצוצות מתורת הבית גנזי

 

 

 

"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור" (שמות כ"ז, כ). בבעל הטורים כאן הביא, וכן הוא במדרש, שבתיבת "כתית " נרמז עניין שני בתי המקדש. בית ראשון שעמד ת"י שנים,   ובית שני שעמד ת"כ שנים,  ויחד זה רמוז בתיבת "כתית ",שאלו הן כתית שנים בהם התקיימה הדלקת המנורה.

והנה דבריו תמוהים ביותר, שהרי המנורה דלקה גם במשכן ת"פ שנים מיום יציאתם ממצרים   ועד  לבניין בית המקדש   הראשון על ידי שלמה  המלך,  ואיך כתב שרק כתי"ת שנים  נהגה  הדלקת המנורה? ובפשוטו לא מצינו שום הפרש בקיום מצוות הדלקת המנורה בין משכן למקדש,  ואותו ציווי שנאמר כאן על הדלקת המשכן נכלל גם בהדלקת המקדש, ופלא שלא העירו על כך.

אמנם נראה שאם כי בהדלקת המנורה עצמה אין הבדל, וזו  אותה  המצווה, אולם  יש הבדל בתכלית המצווה.  בבית המקדש,  שנבנה על ידי שלמה  המלך ואחריו גם בבית שני שנעשה בדוגמתו,  נעשו בהיכל חלונות "שקופים אטומים" .אמרו על כך במדרש  שהם היו  צרים מבפנים, שעל זה נאמר "אטומים", ורחבים מבחוץ שעל זה נאמר  "שקופים",  להורות כי לא לאורה  של מנורה  הוא צריך, אלא אדרבה ממנה  יוצא אורה לירושלים ולכל העולם. משא"כ במשכן שנעשה על ידי קרשים  שלמים  המחוברים זה לזה, לא מצינו שהיו בו חלונות שקופים אטומים.

לאור זה מתחלק מה שנאמר "למאור "בין המשכן למקדש. במשכן הוא למאור במשכן עצמו, ואילו "למאור" של שני בתי המקדש הוא להאיר לכל העולם מאור המקדש. ויש לומר שזו כוונת בעל הטורים, כי בפשוטו "למאור" הכוונה היא לחוץ,   שהרי אינו צריך לאורה, ובחינה זו

הייתה כתי"ת שנים. וזה מה שבאה התורה לרמז כאן, שיש הבדל בין המנורה במקדש לבין המנורה שבמשכן.  

ויש  לבאר מדוע  באמת חלוק עניין זה של הארת המנורה במשכן מאשר במקדש.  יש לומר בפשוטו כי שכינה במקדש בירושלים  היא  משום ששם  ביתו כביכול של הקב"ה מאז תחילת הבריאה, ואף אחר החורבן אמרו מעולם לא זז השכינה משם. אבל המשכן נקרא  "משכן העדות", שעיקרו בא להורות ששכינה בישראל אף לאחר חטא העגל. וכן נראה מדברי רבנו בחיי בריש פרשת פקודי, שכתב על האמור שם "אלה פקודי המשכן משכן העדות "שיש כאן רמז למשכן ולשני בתי המקדש. המשכן עם חמש אותיות גימטרי א ת"כ הוא בית שני, משכן גימטריא ת"י הוא בית ראשון, העדת גימטרי א תע"ט ועם הכולל הם ת"פ שנים

של עמידת המשכן. והרי ששני בתי המקדש נרמזו בתיבת "משכן "ואילו המשכן נרמז בתיבת "עדות", וזה משום שהם חלוקים בעניינם. כי המשכן בא לעדות שהשכינה שורה בישראל,  ואילו המקדשות באו בבחינת  "מכון לשבתך פעלתה'",  ששם מקומו  של  אור השכינה מתחילת הבריאה כשעדיין לא היו שם ישראל,  וכן לא זזה  השכינה  משם  גם  אחר שגלו ישראל. ולאור זה חלוק גם בעניין החלונות להאיר בחוץ. המנורה במקדש המשיכה את אור השכינה, ששם שורשה לחוץ להאיר לכל העולם, אבל תכלית המשכן לא הי ה  כדי להמשיך אורה לחוץ אלא להורות ששכינה שורה בישראל גם אחר החטא בבחינת עדו ת, ולא להאיר לחוץ .לכן לא נעשו בו חלונות ואין תפקיד המנורה למאור לחוץ. 

אמנם כל זה מובן לה אומרים שציווי הקמת המשכן במדבר  היה  כדי לכפר עלחטא העגל,  וכמו שהובא בתנחומא וברש" י. אבל שיטת הרמב"ן ועוד ראשונים שהציווי של הקמת המשכן נאמר בארבעים יום ראשונים קודם שעשו את העגל, ואז לא היו צריכים עדות מיוחדת ששכינה שורה בישראל שכן עדיין לא חטאו. ואף שנקרא  "משכן העדות" להורות ששכינה שורה בישראל, 

משום שגם המקדש עצמו יש בו עדות ששכינה בישראל. וכן משמע ברש"י  (שבת דף כ"בע"ב) שהמנורה היא עדות שהשכינה שורה בישראל בכך שנר מערבי לא כבה, וזה הי ה גם במקדש עד אחר זמנו של שמעון הצדיק. וא"כ יש להבין בטעמו שלדבר מדו ע לא באה המנורה להאיר לחוץ גם בתקופת המשכן על ידי חלונות כמו במקדש? 

ובעיקר הדברים יש להבין את שיטת הרמב"ן. הרי כלל ישראל אחר מתן תורה היו כמלאכים ממש, עד שלא שלטה בהם מיתה, ועליהם נאמר "אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם", ולמה היו צריכים הקמת משכן כדי להמשיך שכינה?  לגבי  מקדש  בירושלים  הדבר ברור, שכן הוא יהיה  גם לעת התיקון ששם ביתו מתחילת הבריאה. אבל משכן לשם מה נצטוו עליו?

ויותר תמוה: הרי אם לא היו חוטאים בעגל היו מיד נכנסים לארץ ישראל ומקימים שם  את בית המקדש במקומו, כמו שאמרו בשירת הים "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה'כוננו ידיך" , ולשם מה כל הציווי של עשיית המשכן? ובשערי אורה שער ה' כתב כי השראת שכינה בבית איתני וצדיקי עולם היא יותר  בגילוי מאשר במקדש יעויי"ש שהאריך בטעמו של דבר, וא"כ ישראל שהיו אז במדרגה עליונה שלצדיקי ואיתני עולם לשם מה נצטוו לעשות משכן מיוחד להשראת השכינה, שהר יזה דוחק  לומר כי נצטוו על המשכן מצד ידיעה עליונה שיחטאו בעגל כי מדברי הרמב"ן לא משמע כן.

ואשר נראה מוכרח מכוח קושיא זו יסוד גדול בתכלית עשיית המשכן לפני החטא. הנה במצוות עשיית המשכן נאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ולשון הכתוב אינו מובן שכן היה לו לומר "ושכנתי בתוכו". ולכן באלשיך הקדוש מבאר כי "בתוכו"  לא נאמר אלא "בתוכם", והכוונה היא בתוך כל אחד ואחד.

אלא שהדברים צריכים ביאור, שכן ישראל הצטוו על עשיית משכן, ובפשוטו שהשכינה  שרתה  במשכן.   נראה  מזה  שלפי שיטת האומרים ש ציווי עשייתה משכן נאמר קודם חטא העגל יש בזה תכלית אחרת. באמת הרצון העליון הוא להיות שכינה בכל אחד ואחד, בבחינת   "היכל ה' המה" ,וכמבואר בבחינת שכינה באיתני וצדיקי עולם.  אמנם כלל ישראל כדי שיהיו בבחינה זו היו צריכים לעשיית המשכן,   וכמו שאמרו חז"ל  "יודע ה יה  בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ",

 

 דבר  שבפשוטו אינו מובן: מה עניין בריאת שמים וארץ כאן בעשיית המשכן, ואיזו  בריאה היו צריכים לברוא בזה?  ואם משום מקום להשראת השכינה מה עניינה לבריאת שמים וארץ? אכן נראה כי עניין זה שישראל עצמם נעשו בחינת מקדש והיכל ה'

המה נתחדש על ידי עשיית המשכן, שבניין המשכן על ידי עושי המלאכה היה זה בניין בכלל ישראל עצמם, וכל חלק של המשכן שבנו העושים במלאכה עיקר תכליתו  הייתה  לבנות בכלל ישראל בחינה זו. וכשעשו ארון בנו את מידות המוח של כלל ישראל, שיהיו כמו הארון,  וכשבנו מנורה בנו את הלב של ישראל שיהיו בבחינת מנורה, וכן עשיית המשכן עצמו בנה את האברים ואת הגוף של כלל ישראל שיהיו בבחינת משכן.

באופן שמבואר שעיקר התכלית של המשכן הוא מעשה עשייתו ולא רק מה שהוא בנוי, שהרי  ישראל עמדו  להיכנס לארץ ולבנות  שם  מקדש ולשם מה היו צריכים משכן?

אלא שעיקר הדברים הוא לבנות את ישראל על ידי עשיית המשכן. וזה מה שנאמר "ועשו לי מקדש" אבל "ושכנתי בתוכם" - השכינה תהיה בתוכם אלא שהבניין של המשכן הוא שיבנה כנגדו את המשכן ש ל ישראל בכל אחד מהם. 

זהו הביאור במה שכתבו המפרשים כי המשכן נעשה בדמות אדם, שהכוונה היא לבנות בזה את האדם מישראל. ולולא חטא העגל הרי שבעשיית המשכן היו נבנים כל אחד מישראל בארון ולוחות בראשו, ומנורה בלב, וכל גופו מקודש כמשכן,  אלא שגרם החטא ולא היו ראויים כבר לבחינה זו,  ולכן השכינה שרתה אמנם  במשכן אולם  עיקר תכלית העשייה  לפני החטא  הייתה העשיה  שלהמשכן. 

והנה לולא החטא, והיו ישראל מגיעים לשלימות זו שעל ידי עשיית המשכן שנבנה בכל אחד מהם משכן וכליו, כשהיו נכנסים לארץ ישראל היו בונים את בית המקדש שבו מקום השכינה מאז תחילת הבריאה. ואף שכל אח ד מישראל יש בו משכן וכליו,  אבל זה מצד ישראל, אולם מצד הקב"ה שם ביתו לפני שבאו ישראל ושם ביתו גם אחר שגלו שלא זזה שכינה משם. וכן אמנם יהיה  לעתיד לבוא כשישראל יגיעו שוב לאותה בחינה של קודם החטא.

 

ובזה מבואר היטב ההבדל בין המקדש בירושלים ששם נעשו חלונות, שעל ידי המנורה מאירה ממקום השכינה לחוץ. אולם במשכן כיוון שעיקר תכליתו בצווי

והייתה העשייה כדי שייבנה בכלל ישראל משכן על ידי עשיית עושי המלאכה לא נעשה שם בחינת חלונות, שזה אינו שייך למקדש הפרטי של כל אחד שיהיו בו חלונות להאיר לחוץ, וזה לא נעשה אלא בבית ה' בירושלים .מבואר אם כן הרמז "כתית למאור"  רק על שני בתי  המקדש שהייתה  בהם הארה לחוץ על ידי חלונות, אבל המשכן שעיקר צוויו נעשה כדי לבנות את המשכן של כל אחד לא נאמר בו עניין  של  חלונות.  ואף אחר שחטאו ונתקלקל העניין של  "היכל ה' המה", והמשכן שימש מקום לשכינה, לא נשתנה  עניין  פרשת עשיית המשכן ממה שנצטוו קודם. 

וביסוד דברינו מובן  שהמשכן נעשה ע"י נדבת כל אחד מישראל" אשר ידבנו לבו", לא כמקדש שנבנה על ידי דוד ושלמה. וכן מצינו בעושי המלאכה שהקב"ה מלא אותם בחכמה ובדעת ותבונה וברוח הקודש.  כיון שעיקר עשייתו  שלהמשכן היה לבנות מקדש בכל אח ד מישראל, ושכנתי בתוך כל אחד,  שכל עשיה במשכן  הייתה עשיה  בכלל ישראל, לכן היו הם צריכים להביא תרומת המשכן שזה קשר את כלל ישראל עם עשיית המשכן, שכל מה שנעשה במשכן נעשה בהם.

 

 

                                     שנזכה לבניין המקדש במהרה! 

 

 

 

[1] מעובד עפ"י בית גנזי לספר שמות, עמ' תתצד .

 

 

 

גרסת הדפסה