פרשת תרומה ושכנתי בתוכם

ניצוצות מתורת הבית גנזי

 

בעניין מצוות "ועשו לי מקדש" יש מחלוקת בדברי המפרשים אם מצווה זו ניתנה אחר חטא העגל וכדי לכפר על החטא ואין מוקדם ומאוחר בתורה,  או שהיא ניתנה לפני חטא העגל ובמקומה נכתבה.

והנה טעם האומרים שהציווי  היה  לאחר חטא העגל מובן, שהרי ישראל היו אמורים לקבל תורה  ולהיכנס אחר זה מיד לארץ ישראל ורק משום שעשו  את העגל  התעכבו,  וכן אחר שעשו חטא זה וחזרה זוהמת היצר הרע  בהם נכשלו בחטא המרגלים,  אול ם ללא זה היה משה רבנו מביא את הלוחות בתום ארבעים הימים,  ובעודם במדרגה הגדולה כמלאכים היו נכנסים מיד לארץ ושם היו בונים את בית הבחירה במקומו בירושלים. אם כן לשם מה נאמרה פרשה שלמה שלהקמת המשכן שהוא בנין עראי?  ואף לאומרים  כי הצטוו על בניית המשכן רק לאחר חטא העגל קצת קשה, שהרי  ללא  חטא המרגלים היו נכנסים לארץ ישראל מיד אחר זה, והמשכן אינו אלא לזמן קצר עד שיכנסו לארץ? ואף שמצינו כי המשכן עמד בשילה שס"ט שנה,  אבל שם כבר היה  בני ין אבנים ורק גגו מיריעות. וזה פשוט שלולא חטא העגל והיו נכנסים לארץ היו מיד מוחים  את זרעו של עמלק ובונים את בית הבחירה. 

ונראה בזה, דהנה יש הבדל  בין  המשכן למקדש.  המקדש קדושתו  קביעא וקיימא מתחילת הבריאה, וישראל היו צריכים רק לבנות את הבית שמכסה על הקדושה שקדמה לבית,  ואילו המשכן  היה  להיפך: שישראל בנו את המבנה ואחר כך באה השכינה לתוכו. באופן שמבואר כי בניין המשכן היה תלוי במעשה ישראל,  שעל ידי נתינת תרומת המשכן וכוונתם ונדיבות ליבם,  באותה  המידה באה השראת השכינה לשם, זאת כיוון שהכלים קדמו להשראת השכינה  והרי זה תלוי בהכנת הכלים. ולכן נאמר בתחילת הפרשה "ויקחו לי תרומה" ,  ופירש רש"י  "לי  –  לשמי ",וכבר העירו מה רצה לומר בזה,   הרי כל מצווה צריכים לעשות לשם שמים? ולפי המבואר בא הקב"ה להזהיר  לישראל על עשיית המשכן לשמה,  אף שיש בזה נתינת צדקה לקדשי ה'. וכבר אמרו בספרים הקדושים  שמצוות נתינת צדקה גם כשהיא שלא לשמה יש בה מצווה  גמור ה, שהרי המציאות היא שהעני נהנה וכן המקדש נבנה מכסף זה, מכל מקום כאן צריכים לעשות לשמה כיון שישראל מכינים  את  הכלים לשם  השראת השכינה, והכל תלוי בהכנת הכלים. לכן  צריכים דווקא  את האיש אשר ידבנו ליבו ברצון גמור ובתשוקה גמורה,  וכן לתת לשמה, ואז הם כלים מזוככים וטהורים ויכולים להמשיך שכינה לפי טהרת הכלים. אולם  במקדש שהשכינה קבועה  בו  מעולם, ואין צריכים אלא לבנות הכלים,  לא מצינו שישראל עצמם צריכים לתת מממונם וכן לא מצינו בזה עניין של נדיבות לב דווקא ונתינה לשמה, זאת כיוון שהשכינה שם גם בלי הכנת ישראל והם אינם אלא בונים את הכלים שיהיה על ידם גילוי שכינה. 

לאור  זאת נראה שמצווה זו של הקמת המשכן היא מצווה כללית,  שאינה שייכת דווקא למשכן כפשוטו, ולולא החטא של העגל והמרגלים וישראל שהיו כמלאכים נכנסים לארץ ישראל לא היו צריכים כלל משכן, אלא בונים את בית הבחירה בירושלים. אמנם המצווה נאמרה גם אז, לומר שיש ביד ישראל להמשיך שכינה כל אחד בפרטות חוץ מהמקדש בירושלים ששם השכינה כללית לכל ישראל, אבל יש לכל אחד מישראל כוח להמשיך שכינה בתחתונים בגופו ובביתו. וזו היא המצווה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"-אם תכינו את הכלים בנדיבות הלב וטהרת הלב אבוא לשכון בתוכו, בתוך כל אחד ואחד, והיו מקיימים מצווה זו גם בזמן שיש מקדש על ידי טהרת הלב והאיברים. וכמו שהאריך הב"ח בסימן מ"ז בחלק אורח חיים שעל ידי לימוד תורה לשמה האדם עצמו נעשה היכל ה'. ולפימה שמבאר המלבי"ם ועוד מפרשים שצורת המשכן על כל הפרטים הם כמו גוף האדם על כל רמ"ח אבריו, וכן כתב הרמב"ם באיגרת לבנו (הובא בכסא מלך על תקוני הזהר) וזו לשונו:" דע לך כי המשכן עשוי בצורת אדם ". ורק משום חטא העגל קיימו מצווה זו  כפשוטה לבנות בית והמשכת השכינה לתוכו. 

ביותר יובנו הדברים לפי מה שכתב בשערי אורה  (שער ה')  שגילוי  השכינה בבית הצדיקים איתני עולם היה יותר מאשר בבית המקדש בירושלים,   ומשום שלמקדש  היו  באים המון העם ולא כולם ראויים לאותה מידה של גילוי שכינה, אבל בבית צדיקים הקב"ה מתגלה להם בכל הדרו, וכמו שהאריך שם בדברים מתוקים מדבש ונופת צופים. וזה נעשה על ידי שהצדיקים מקדשים עצמם וכל גופם נעשה צורת משכן, וכן המידות מקדשים לשמים שהם משולים לזהב, וכל הי"ג מינים הם  אופנים של התעוררות המידות לשמים. וכן הארון הוא המוח והמנורה הלב מזבח הקטורת החוטם והשולחן הפה ומזבח העזרה כנגד הגוף, ובאה אליהם השכינה בגילוי גמור בלי לבושים כמבואר שם. ולכן נאמר כל פרט ופרט של עשיית המשכן שצריך להיות זהב טהור ולחשוב מחשבות להכניס מחשבות טהורות בכל דבר, זאת כיוון שהשכינה באה לפי טהרת וזיכוך הכלים. 

מבואר בזה מה שמצינו שהרמב"ם כתב כי מצוות  "ועשו לי מקדש"  קיימת לדורות, ודבריו צריכים ביאור  בתקופה בה לא ניתן לבנות את המקדש.  אמנם להמבואר המצווה נוהגת גם בזמן הזה,  והרמב"ם לשיטתו שלמד הקמת המקדש מפסוק  "ועשו לי מקדש " ולא מפסוק  "לשכנו תדרשו"  כהסמ"ג,   וסבר שמצווה זו נאמרה לדורות שכן  האדם יכול להכין כלים שתהיה  בהם השראת השכינה,  וזה כולל הקמת המשכן והמקדש.  וכן כל אדם יכין גופו ורמ"ח אבריו להיות משכן לקדושה,   וככל  שהאדם מזוכך יותר מחומריותו יותר יש בו משכן השכינה. וכל אחד לפום דרגתו יבנה לו מקדש בביתו הוא גופו, וכמ"ש  "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", והמים אינם עמוקים באופן שווה בכל מקום, והכוונה  היא  שכל אחד יש לו חופה וכל אחד נכווה מחופתו של חבירו שלפי הכנת הכלים כך תהיה השראת השכינה במקדש שלו. 

לפי  האמור נראה שיש במקדש מה שאין במשכן הפרטי ויש במשכן הפרטי מה שאין במקדש. יש במשכן מה שאין במקדש כמו שהבאנו בשם השערי אורה, שגילוי  השכינה במקדש של בית  הצדיקים הוא יותר מאשר במקדש.  ויש במקדש מה שאין במשכן, שהמשכן אינו אלא למי שאמנם זיכך את הכלים שלו עד שראויי ם למשכן אבל המקדש שבו השראת השכינה מתחילת הבריאה שוכן בתוך ישראל גם כשאין עושים רצונו של מקו ם,  וכמ"ש חז"ל שאז אין פניהם איש אל אחיו, אבל משמע שלא זזה משם שכינה גם במצב זה. לכן כל אדם מישראל יש בו קדושה מצד השראת השכינה. ואף אחר החורבן שהמקדש שמם מכל מקום השכינה לא זזה משם, וכל אחד יכולה להיות לו הארה מהשראת השכינה אשר שם. 

בהמשך  לדברינו יש לבאר מה שמצינו בחז"ל כי המשכן נגנז, ואינו מובן מה יהיה עם המשכן לעתיד לבוא כשיעמוד המקדש השלישי, ומה תועלתו של משכן אז? אמנם למבואר גם אחר הקמת המקדש יש מקום למשכן, שהרי הם חלוקים בעניינם. המשכן מורה על הבחינה של זיכוך הכלים,  שמביא השראת השכינה ונמשך ממנו הארה לכל ישראל שהם יכולים לעשות מקדש גם בגופם ובביתם על ידי הכנת הכלים, וכמשמעות הפסוק שעל ידי עשיית משכן תרד בחינה זו בעולם ואז שכנתי בתוך כל אחד ואחד. אולם לולא המשכן אין בחינה זו קיימת בעולם בעולם אלא רק הבחינה של המקדש. 

 

יהי רצון שנזכה בע"ה במהרה לבניין המקדש, ולגילוי השכינה העליונה הן בכלל ישראל והן בכל אחד מאיתנו! 

 

 

 

 

 

 

גרסת הדפסה