הארץ והמקדש א’

תחנה ראשונה – אברהם אבינו

פעמיים נצטווה אברהם בציווי – ‘לך לך’:

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (בראשית י”ב)

“וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ” (בראשית כ”ב)

המדרש אף מנגיד את שני הציוויים הללו:

“אמר רבי לוי: שני פעמים כתיב לך לך אין אנו יודעין איזו חביבה אם הראשונה או השניה. ממה דכתיב ‘אל ארץ המוריה’ הוי אומר- שניה חביבה מן הראשונה” (ילקוט שמעוני בראשית פרק י”ב)

ובכל זאת, כיצד לומדים זאת מן הפסוק? הרי לכאורה המדרש לא מחדש לנו שום דבר.

תשובה א’

“ועיין ביפה תואר ובנזר הקודש שהקשו לשאול האיך נשמע ממה דכתיב אל ארץ המוריה,

דהשניה חביב יותר מן הראשונה. ואני אפרשנו כיד ה’ הטובה עלי…

והנה נוכל לומר דכל ארץ ישראל נקרא ארץ המוריה, או משום שההוראה יוצא ממנו,

דאוירא דארץ ישראל מחכים… ואם כן נוכל לומר שפיר שאמר לו שילך לארץ המוריה,

דהיינו לארץ עצמה ושם יאמר לו איזה הר. ואם כן מבואר דירושת הארץ הוא על ידי ניסיון העקדה דוקא ולא קודם, דלכך נקרא ארץ המוריה קודם העקדה כנ”ל, שמע מינה דזה הוי הנסיון היותר גדול… הוי יודע שהשני חביב יותר מן הראשונה, והבן”. (ספר ישמח משה פרשת וירא, דף מ”ד)

תמצית: ‘ישמח משה’ לומד את הדרשה מהכתוב ארץ המוריה ולא הר המוריה.

מתוך כך הוא לומד שרק על ידי ניסיון העקידה בהר המוריה זכינו לכל שאר ארץ ישראל.

תשובה ב’

“והנה הש”י אמר לאברהם “לך “לך מארצך… יש לפרשו כך, שהיה העולם נתון בדין ובעונשים

ושליטת הקליפות, ואמר לו השי”ת שילך לו לעצמו, היינו להגביר החסדים כי מדת החסד הוא מדתו…

וכהיום שנתיילד יצחק בעולם סוד הדינים הקדושים, רצה השי”ת גם כן לכללו בחסדי אברהם כנ”ל,

א”ל גם כן “ולך לך”. והנה שם (ב’לך לך’ הראשון…) לא גילה לו השי”ת המקום הנרצה,

והנה גם כאן לא גילה לו באיזה מקום בפרטות, כאמרו יתברך שמו על אחד ההרים אשר אומר אליך, ואף על פי כן רמז לו תיכף אל ארץ ”המוריה”. וזהו שכתב במדרש הנה ב’ פעמים נאמר לאברהם לך לך לעצמך להמתיק הדינים בחסדים, בראשונה להשקיט הקליפות ולהכניעם, וכאן להמתיק הדינים קדושים ולכללם בחסד, ואיני יודע איזה חביבה, הנה מדפרט השי”ת בכאן תיכף אל ארץ המוריה וכנ”ל, הוי שניה חביבה מן הראשונה..”. (אגרא דכלה, דף קט”ו)

תמצית: נקודת המוצא היא שאם אברהם צריך להגיע לארץ ישראל יש לכך תכלית.

רק בארץ יוכל אברהם להשפיע ולהפיץ את החסד שבו. כך גם כשנולד יצחק ממשיך התהליך,

אך בהבדל אחד. כאן כבר מכוון הקב”ה את אברהם ויצחק אל המקום הטוב ביותר להפיץ את התורה – הר המוריה, שמשם יוצאת תורה.

אם נחבר את הרעיונות הללו, נוכל לסכם כך:

א. כל ארץ ישראל נקראת ‘מוריה’, משום שהיא יונקת את כוחה מהר המוריה.

ב. ההבדל בין שתי ה’לך לך’, הוא שבראשון אין יעד ברור, ולעומת זאת בשני המטרה מסומנת.

לכן גם מטרת ההגעה לארץ ישראל (ה”לך לך” הראשון) איננה מתממשת במולאה

עד שנגיע אל הר המוריה (ה”לך לך” השני).

הארץ והמקדש ב’

אנו ממשיכים בעוד כמה מקורות על היחס בין הארץ והמקדש.

המשך תחנה ראשונה – אברהם אבינו

כסיכום למקורות שראינו במאמר הקודם, נביא את המדרש הבא:

“אמר רבי אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה

חוקות שמים וארץ לא שמתי וכתיב ויאמר ה’ אלהים במה אדע כי אירשנה.

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך

ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו לאו. אמר לפניו: רבונו של עולם במה אדע?

אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו’. אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים

בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות

כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם”

(מגילה ל”א)

גם כאן – זכות ירושת הארץ תלויה בעבודת המקדש.

ובדיעבד, לפחות ההתעסקות בעניין הקרבנות מזכה אותנו.

תחנה שנייה – שירת הים

“תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה’, מִקְּדָשׁ ה’ כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ” (שמות ט”ו)

אף שהדברים ברורים, הם מפליאים. כמה ימים לאחר שיצא העם ממצרים הוא מסמן לעצמו את היעדים:

תביאמו… לארץ ישראל

תטעמו בהר נחלתך… זאת על מנת לטעת ולהתנחל

מכון לשבתך… שזהו ב’מכון’, הבסיס לשכינתך

מקדש ה’… ואז נבנה את המקדש!

“ולזה התחילו ואמרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, וכוון בזה עד כללות הארץ

וכמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון, כי הוא (הארץ) מכון ובסיס לשבתך”

(עקידת יצחק, שער מ’)

“הכל היה בשביל שנזכה לכנס לארץ ישראל ולבנות שם בית הבחירה ששם עקר שלמות כל התקונים הנ”ל, כמו שכתוב, ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו’. וכמו שכתוב בשירת הים,

תביאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו’ מקדש ה’ וכו’. שעקר תשוקתו ומגמתם היה לבוא אל הבית המקדש…

כי שם בבית המקדש עקר הקדשה של ארץ ישראל“

(ליקוטי הלכות, הלכות חול המועד)

שימו לב: עם השאיפות הללו יצאו בני ישראל ממצרים, עוד לפני קבלת התורה.

תחנה שלישית – משה רבינו

זאת גם היתה שאיפתו ובקשתו של משה רבינו:

“אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן” (דברים ג’)

“וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה משה היה צריך?

אלא הכי קאמר הרבה מצוות נצטוו ישראל ואינן נוהגות אלא בארץ לפיכך אעברה נא לקיים את המצוות, ואעלה אל בית המקדש שנעשה מעצי הלבנון”

(חזקוני, דברים)

“נמצא שעקר התקון בשלמות הוא בבית המקדש, ועל כן היה מצפה משה מיד לבוא לשם,

כמו שכתוב, תבאמו ותטעמו בהר נחלתך כנ”ל” (ליקוטי הלכות לרבי נתן)

תחנה רביעית – הבאת הביכורים

לקראת שבועות נרחיב על משמעות הסדר ההפוך ב’וידוי הביכורים’.

האם קודם באנו ‘אל המקום’ ואז אל ‘הארץ’?

“וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן… וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ… אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה… וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ וַיְעַנּוּנוּ… וַנִּצְעַק אֶל ה’… וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם… וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ” (דברים כ”ו)

תחנה חמישית – “התקוה”

“כל עוד בלבב…נפש יהודי הומיה…עין לציון צופיה…עוד לא אבדה תקוותינו.. ארץ ציון וירושלים!!”