בניין בית המקדש תיקון לחטא העגל

בית המקדש הוא תיקון ל’חטא העגל’.

“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם…

וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת ה’ וַיִּתְאַנַּף ה’ בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם… וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם

סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה… וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה’ אֱלֹקיכֶם עֲשִׂיתֶם

לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה …. וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם” (פרשת עקב, דברים ט’).

“שמע ישראל – מה ראה לומר להן כאן שמע ישראל? רבנין אמרי למה הדבר דומה:

למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות. אבדה אחת מהן. אמר לה המלך: איבדת אחת שמרי את השנייה.

כך קידש הקב”ה את ישראל בנעשה ונשמע. אבדו את נעשה שעשו את העגל,

אמר להן משה: אבדתן נעשה, שמרו נשמע. הוי שמע ישראל” (דברים רבה, ג’, י’)

“מה שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו, היינו דישראל יש להם ב’ כתרים תפילין של יד ושל ראש.

דתפילין של יד הוא כנגד כתר נעשה שהמעשה שייך לידים והם משועבדין למצות ה’.

ותפילין של ראש כנגד כתר נשמע שהוא כנגד המוח ומחשבה – מוחא.

וזה הפירוש בעטרה שעטרה לו אמו כנסת ישראל בנעשה ונשמע.

ביום חתונתו זה מתן תורה ואם לא היו נשתברו לוחות ראשונות,

היה אז בי”ז בתמוז יום חתונתו ויום שמחת לבו יחד.

ואחר שנעשה הקלקול אז נקרא יום הכפורים יום חתונתו שאז היה יום סליחה ומחילה

ונתקן אז מה שקלקלו בנעשה במעשה העגל. ויום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

“בימינו דאחר החטא נצרך לתיקונו לתורה שבעל פה כמו שנאמר כי ברוב חכמה רוב כעס שלתקן הרב כעס נצרך לרב חכמה, והוא כנגד כתר נשמע כמו שנאמר שמעו ותחי נפשכם והוא בחינת בינה לבא שממנו תוצאות חיים, היינו שנכנס ללב. ובינה הוא בחינת תורה שבעל פה דחכמה הוא בחינת תורה שבכתב ובינה שהוא מבין דבר מתוך דבר בחינת תורה שבעל פה וזה יום שמחת לבו. ובבית המקדש כתיב כי מציון תצא תורה וכמו שאמרו שמשם יוצא הוראה לעולם וכן הוא מפורש בפסוק כי יפלא ממך דבר וגו’ וקמת ועלית אל המקום וגו’. והיינו כי יפלא ממך דבר שלא יוכלו לידע מתורה שבכתב וקמת ועלית אל המקום שבבית המקדש מופיע השם יתברך אמיתת תורה שבעל פה. ולכן קבעו מחולות בט”ו באב שאז יהיה הבנין לעתיד כמו שנאמר בפסיקתא. וזה הפירוש מה שאמר במשנה זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, דהיינו בנין העתיד שאז יתוקן הכל” (פרי צדיק, ט”ו באב)

הסבר והרחבה:

מה הכוונה ‘צאנה וראינה…בעטרה שעיטרה לו אימו’ – מהי העטרה?

תשובה: העטרה היא אותם שני כתרים שקיבלנו במעמד הר סיני – ‘נעשה ונשמע’. לולי החטא י”ז בתמוז היה הופך להיות ‘שמחת ליבו’ השלמה. (ומתוך כך נבין שהוא יחזור בעתיד להיות יום חג…)

לאחר שבירת לוחות ראשונים בחטא העגל – איבדנו את שני הכתרים, שהרי התכחשנו למתן תורה.

את ‘הכתר של נעשה’ – תיקנו ב’יום מתן תורה’ – ביום הכיפורים! עם קבלת לוחות שניים.

אך את ה’כתר נשמע’ אנו מתקנים רק עם בניין בית המקדש. וזה על ידי התגברות לימוד התורה בבעל פה. שהרי: אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה’ חומשי תורה וספר יהושע בלבד” (נדרים כ”ב)

בית המקדש נבנה על הר המוריה – שמשם יוצאת הוראה לעולם כולו.

“יש בזה שני בחינות אחת הוא מה שזוכין להופעת הדעת בנפשות ישראל מצד הארת אתערותא דלעילא (=התעוררות מלמעלה) וזהו הפירוש של ביום חתונתו זה מתן תורה, שאז היה נשפע הדעת בכנסת ישראל מצד אתערותא דלעילא. והיה זה במתן תורה על ידי משה רבינו ע”ה שהוא היה כללות הדעת של דור המדבר הנקראים דור דעה והיה נשפע בהם הדעת על ידי מתן תורה שהיה אש חרות על הלוחות שנחקק הדעת והכרת הארת אלהות בלוח לבם.

וזה נקרא יום חתונתו, היינו שהשם יתברך בחר בנו להיות לו לעם סגולה וקדשנו בתורתו וחיי עולם נטע בתוכינו כענין קידושי החתן להכלה.

ויש עוד בחינה אחת והוא נקראת ביום שמחת לבו וזה בנין בית המקדש,

היינו כאשר זוכים נפשות ישראל להתעורר מעצמם בבחינת הדעת והכרת השגחתו יתברך בפנימיות נקודת לבם זה נקרא בנין בית המקדש בעצם כאמרם ז”ל יודע היה בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ שנאמר וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדע”ת ובכל מלאכה.

ועל זה אמרו ז”ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, מפני שבחינת הדעת הוא בעצם הבנין בית המקדש.

וזה דייקא נקרא ביום שמחת לבו שכביכול השם יתברך מקבל השמחה מנפשות ישראל בעת שבא התעוררות הדעת מצידם. וגם בכל פרט נפש ביחוד בהתעצמו בנפשו לדעת את ה’ וכאמרם ז”ל

שהקדוש ברוך הוא שש ושמח ככלה חדשה בבוא אליו נפש צדיק”.

ההבדל בין ‘מתן תורה’ לבין בניין המקדש: מתן תורה מבטא את השפעה מן הקב”ה אלינו –

מלמעלה למטה. ה’ בחר בנו. זהו מעמד דור המדבר – ‘דור דעה’. זוהי החתונה.

אך משה מבשר לעם ישראל – שמע ישראל, היום אתם עוברים לבוא לרשת את הארץ.

כאן ה’ מצפה מאיתנו להתעורר – ‘בכל פרט נפש ביחוד בהתעצמו בנפשו לדעת את ה’.

וזהו על ידי הרצון לבנות את בית המקדש. זוהי שמחת ליבו.

המקדש בנחלת בנימין

נתמקד בשיטה האומרת שהמקדש נבנה בחלקם של בנימין ויהודה, ובעיקר בזכות של שבט בנימין, שהשכינה תשרה בנחלתו.

זכותו של בנימין במקדש הייתה “ידועה” כבר ליעקב ולבניו הרבה לפני הכניסה לארץ.

א. במפגש בין יוסף לבנימין:

“וַיִּפֹּל עֲל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו”.

מסביר רש”י: ויפול על צוארי בנימין אחיו – על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין

וסופן ליחרב.

ובנימין בכה על צואריו – על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב.

ב. בברכת יעקב לבניו:

“בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלל…”

מתרגם (ומבאר!!) אונקלוס: בנימין בארעיה תשרי שכינתא ובאחסנתיה יתבני מקדשא בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קרבניא ובעידן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא.

(תרגום לתרגום: בנימין – בארצו תשרה השכינה, ובמקומו יבנה המקדש, בערב ובבוקר יהיו הכהנים מקריבים קרבנות, ובלילה יהיו מחלקים את חלקי הקרבן).

ומדוע זכה בנימין?

א. מידת הביישנות והענווה: ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה, קטן שבכולן אמר אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי, עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה. אמר ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם ולינתי אצלו,

כך אמר הקב”ה בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים.

ב. בנימין נולד בארץ ישראל: דבר אחר, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל.

ג. בנימין לא היה שותף במכירתו של יוסף: דבר אחר, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקב”ה אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה?! איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחיהם.

ד. בנימין איש החסד: דבר אחר, מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נכנס נשען עליו יוצא נשען עליו, כך בנימין הצדיק קטן של שבטים היה והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס, אמר הקב”ה מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר ובין כתפיו שכן.

(ילקוט שמעוני דברים, רמז תתקנ”ז)

המדרש הראשון מתייחס לדמותו של בנימין.

המדרש הבא קושר בין השבט הראשון שירד לים, לבין זכות השכינה במקדש:

“תניא היה ר”מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר

אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד…. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה.

שנאמר: “שם בנימין צעיר רודם” אל תקרי רודם אלא רד ים…

לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר: “ובין כתפיו שכן”.

אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה, אלא זה אומר: “אין אני יורד תחילה לים” וזה אומר:

“אין אני יורד תחילה לים”, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה…

לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר: “היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו”,

מה טעם ‘היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו’? משום דהים ראה וינוס”.

(מסכת סוטה דף ל”ו- ל”ז)

לסיכום, זכותו של שבט בנימין במקדש נובעת בראש ובראשונה מתכונות אבי המשפחה.

בנימין מצטייר כביישן וותרן ועניו, אך כשצריך הוא קופץ ראשון לים.

זכה בנימין להיות היחיד שנולד בא”י וממילא הוא גם לא השתחווה לעשיו.

אחד המונעים הגדולים של המקדש הינו מידת הפלגנות והשנאה, ובנימין שלא היה במכירת יוסף, לא נפגם בכך. בדיוק הפוך. הוא זה שסעד את אביו הזקן.

בזכות כל אלה, זכה כל השבט להיות “אושפיזיכין (= מארח) לשכינה”.

מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי

“א”ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר השירים ב’) הנה זה עומד אחר כתלנו”

(שמות רבה פרשה ב’, ב’)

אנו רגילים לומר שאין הכוונה לכותל המערבי שלנו אלא לכותל אחר.

אם כן מהו ‘הכותל’ אליו מתכוון המדרש?

כותל קודש הקדשים? “ויאריכו הבדים”- האריכו הבדים עד לעשרים והיו נוגעין שתי קצותם

לכותל מזרחי ושתי קצותם לכותל מערבי (רש”י דברי הימים ב’ ה’, ח’)

(בפסוק מדובר שבדי הארון בבית ראשון התארכו ונגעו בפרוכת ממזרח ובכותל מערבי ממערב).

“קיר הבית – זה כותל מערבי של בית קודשי הקדשים” (מצודות על יחזקאל מ”א, ה’)

“והמתפלל אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו עומד לפני הכפורת. 

ופרש”י שם שמחזיר פניולצד מזרח נמצא דאע”ג שכל העומדים בעזרה משתחווים לצד מערב מול כותל המערבי,

בכל זאת העומד אחורי אותו הכותל מכוין פניו כנגד אותו הכותל עצמו

כיון שזה מקום מקודש למקום שכינה” (פני יהושע על ברכות דף ו’)

כותל בית המקדש = כותל העזרה?

“הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי של ביהמ”ק שאינו חרב לעולם למה שהשכינה במערב” (במדבר רבה, י”א)

“אמר רבי שמואל בר נחמני עד שלא חרב בית המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל, שנאמר ה’ בהיכל קדשו. משחרב בית המקדש היה בשמים כסאו וסלק שכינתו בשמים. א”ר אלעזר בן פדת בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכן הוא אומר ‘קולי אל ה’ אקרא ויענני מהר קדשו סלה’ שאפילו הוא הר הרי הוא בקדושתו. אמר רבי אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו”. 

(ילקוט שמעוני מלכים א’ ח’, רמז קצ”ה)

אך האם יש מקור שהכותל הוא הכותל שלנו?

“הנה זה עומד אחר כתלנו, אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה? שנשבע לו הקב”ה

שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם עד שיחדשם הקב”ה”

(מדרש רבה שיר השירים פרשה ב’ פסקה כ”ו)

אם נשווה בין המיקום של שערי חולדה לבין הכהן, ונשווה למשנה:

“חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הָיוּ לְהַר הַבָּיִת. שְׁנֵי שַׁעֲרֵי חֻלְדָּה מִן הַדָּרוֹם ….שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, שבּוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה (האדומה) יוֹצְאִים לְהַר הַמִּשְׁחָה.”

נשים לב שכל הפיסקה מדברת על הר הבית. אם כן נראה שגם ה”כותל” הוא כותל של הר הבית.

כך גם במדרש המתאר את אלישע בן אבויה, “אחר”, שומע בת קול מכותל מערבי.

והרי בתקופתו המקדש חרב….

“וכל החכמה שיש בך ואינך חוזר בך? אמר לו אינני יכול. אמר לו למה? אמר לו פעם אחת הייתי רוכב

על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי הקדשים

ומפוצצת ואומרת שובו בנים שובבים (ירמיה ג’, י”ד) חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי”

(דו שיח בין רבי מאיר ו’אחר’ בגמרא, בתרגום קל לעברית)

האם נוכל לומר שהכותל המזרחי (שער הכהן), הדרומי (שערי חולדה..) ומערבי, עדיין קיימים עד היום, כפי עדות המדרש מלפני 1500 שנה, כיוון שאת חומות הר הבית בנה דוד (!!) והקב”ה הבטיח לדוד – שמה שהוא יבנה לא יחרב!!

סיפור מפורסם שמובא על אחד מתלמידי האר”י:

“והרב האר”י ז”ל היה מפליג בחסידותו ואמר על החסיד ר’ אברהם הלוי ז”ל שהוא היה גלגול של ירמיהו הנביא, ופעם אחת אמר לו האר”י ז”ל דע כי שלמו ימיך והגיע ימיך למות, אם לא שתעשה תקנה אחת שאלמדך, ואם תעשה אותה תקנה זו אזי תחיה עוד כ”ב שנים, וזו היא התקנה שלך שתלך לירושלים

ושם תלך להתפלל לפני כותל המערבי ותשפוך תחנתך ותזכה לראות השכינה. ואז הלך החסיד לביתו וסגר עצמו ג’ ימים וג’ לילות בתענית שק ואפר ואחר כך הלך החסיד לירושלים ובא לפני כותל המערבי בתפלה ובתחנונים בבכיה גדולה, ואחר כך ראה על גבי הכותל צורה דוגמת אשה מלובשת שחורים

ותיכף מרוב פחדו נפל על פניו ארצה  והיה צועק ובוכה בבכי גדול ואמר אוי לי שראיתיך בכך אוי אהה על נפשי והיה מאריך בבכיה וזעקות והיה ממרט שערות ראשו עד שנתעלף ונרדם,ואז ראה בחלום שבאה אליו השכינה בבגדים נאים ואמר התנחם בני אברהם כי יש תקוה לאחריתך וישובו הבנים לגבולם כי אשיב את שבותם ורחמתי אותם.

ויקץ וישא את רגליו וחזר לצפת ובא אל האר”י ז”ל ותיכף אמר האר”י ז”ל אני רואה בך שזכית לראות פני השכינה, ומעתה תהיה בטוח שתחיה עוד כ”ב שנים. וכן הוי שהחסיד היה חי אחר זה המעשה כ”ב שנים.

ומהחסיד הנ”ל יראה כל אדם לעשות כן לקום בחצות הלילה או קודם אור הבוקר

להתאבל על חורבן בית המקדש”.