“בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה” (ויקרא ט”ז)

הפרק הראשון בפרשתנו עוסק בעבודת ביום הכיפורים. עבודה שכולה נעשית על ידי הכהן הגדול, וכל העבודה תלויה בו. ביום זה עיני כולם היו נשואות אל הכהן הגדול, ובלב כולם תפילה האם הכהן הגדול יצליח במלאכתו. במידה וכן ‘מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש’.

המדרש שלנו דן בכהנים הגדולים בתקופת בית המקדש הראשון לעומת בית המקדש שני, וההשלכות הנלמדות מכך. אף אנו נוכל לדרוש, ולקשר לענייני דיומא, כפי שמופיע בסוף הפרשה, ‘כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו’. לא די לנו בכהן גדול ראוי. מנהיגי הדור הם הבבואה של העם. דור דור ודורשיו. דור דור ומנהיגיו.

ויקרא  רבה פרשה כ”א, ט’

“‘בזאת יבא אהרן’ –  רבי ברכיה בשם רבי לוי אומר: בזאת הכתוב מבשרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים. וכי עלה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות ועשר שנים? אלא מקדש ראשון ע”י ששמשו בו באמונה, שמשו בו י”ח כהנים הוא ובנו ובן בנו. מקדש שני, על שהיו נוטלין אותה בדמים ויש אומרים שהיו הורגין זה את זה בכשפים, שמשו שמונים כהנים ויש אומרים שמונים ואחד וי”א שמונים ושנים (וי”א שמונים ושלשה) וי”א שמונים וארבעה (וי”א שמונים וחמשה), ומהן שמעון הצדיק ארבעים שנה. כיון שחזרו להיות משכירין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. מעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף מחוקיהן כסף, ועמד אחד ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהון זהב. אמרו ‘כפה סיח את המנורה’.  ר’ אחא הוי קרי עליהן (משלי י) יראת ה’ תוסיף ימים – אלו ששמשו במקדש ראשון, ושנות רשעים תקצרנה  – אלו ששמשו בבית שני”

מה לשים לב בקריאת המדרש:

• המדרש דורש את המילה בזא”ת, בגמטריה 410. מכאן ש- 410 שנה יבוא אהרן אל הקודש.
• כיוון שברור שאי אפשר שאהרן ישמש בכהונה פרק זמן כזה ארוך, מבאר המדרש שבימי בית ראשון, היו כהנים במעלה כאהרן הכהן, ח”י כהנים צדיקים וראויים. כל המדרש מצוטט כמעט מילה במילה את הירושלמי בתחילת מסכת יומא דף ד.
• לעומת זאת בבית המקדש השני שימשו בין שמונים לשמונים וחמישה כהנים גדולים. מתוכם היו כמה צדיקים כדוגמת שמעון הצדיק שימש בכהונה גדולה ארבעים שנה. אך היו כאלו שלא זכו לשמש בכהונה גדולה יותר משנה.
• מחלוקת הגירסאות במדרש על מספר הכהנים שהיו בבית שני יכולה ללמד שכל אחד חשוב, אולי גם אלו שלא זכו לסיים את שנתם. הכהנים הגדולים אינם רק ‘מספר’.
• במדרש מובא סיפור אחד מיני רבים המתאר את רכישת הכהונה בכסף ובזהב.
• משמעות המשל ‘כפה סייח את המנורה’ היא, שגם סייח קטן וחסר דעת יכול בהליכתו להפיל מנורה גדולה ומכובדת. (זאת על פי סיפור אחר בגמרא העוסק בשוחד של מנורת כסף מול סייח עשוי זהב)
• המדרש מסיים בהגדרה כללית. כהני בית ראשון בעלי יראת שמים ובכך זכו להאריך ימים בכהונה. ואילו שנותיהם של הרשעים בבית שני תתקצרנה. הן במשך כהונתם והן במיתה טרם זמנם.

חלק א’ במדרש: כהני בית המקדש הראשון

מספר הכהנים הגדולים שהיו מן המשכן ועד המקדש מוזכרים בכמה מקומות הן בנביא והן בגמרא בעיקר במסכת יומא המתעסקת בעבודת כהן הגדול. המשנה קוראת ללשכת הכהן הגדול ‘לשכת פלהדרין’ כלומר לשכת הפקידים, ברומזה לכך שבכל שנה היו מתחלפים הכהנים הגדולים כמו פקידי המלך.

בבבלי הגירסא קצת אחרת מן המדרש שלנו (שכאמור הוא על פי הירושלמי):

“אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב יראת ה’ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה? יראת ה’ תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ארבע מאות ועשרים שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו ” (יומא ט.)

גם כאן מנויים 18 כהנים גדולים ששימשו בבית ראשון (ואילו בבית שני מוזכרים כאן מעל 300 כהנים בניגוד למדרש שלנו) {ואלו הם: שניים במדבר – אהרן ואלעזר. ארבעה מבני אלעזר – פנחס, אבישוע, בקי, עזי. ארבעה מבני איתמר – עלי, אחיטוב, אחימלך, אביתר. ועוד שמונה עשר כהנים מבני אלעזר ששימשו בבית ראשון – צדוק, אחימעץ, עזריה (הכהן שימש בתחילת בית ראשון) יהורם, יהואחז, יהויריב, יהושפט, יהוידע, זכריה, צדקיה, יואל, יותם, אוריה, נריה, הושעיא, שלום, חלקיה, עזריה, שריה. (כל זאת על פי דברי הימים א’, ה’)

למרות שאנו רגילים לחשוב על כהן הגדול בהקשר של עבודת יום הכיפורים, לכהנים הגדולים תפקיד מרכזי בחיי העם בכל מעשה. זאת ניתן ללמוד מסוגיית הכהן הגדול וערי המקלט, ומכך שאין הרוצח משתחרר עד מותו:

.              “הכהן הגדול בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים, אינו כדאי שיהא לפני הכהן הגדול”. ועוד לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו” (רש”י על במדבר ל”ה)

רש”י מביא שני טעמים המאירים את תפקיד הכהן. הכהן הגדול הוא נציג המקדש, הוא מסמל את חיים והשכינה. הרוצח מבטא את ההפך הגמור. לכן כל עוד ישנו ביטוי של שכינה בעם ישראל, לא ראוי שיהיה שם הרוצח.

אך בנוסף, לכהן תפקיד חינוכי– שר החינוך– לחנך שלא תקרה תקלה לישראל בימיו. וכשהוא לא ממלא את תפקידו- הוא (הכהן הגדול) לא ראוי להיות קיים.

א”ר שמעון בן יוחאי : ג’ כתרים הם-  כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות- זה השולחן, דכתיב בו: “זר זהב סביב”, כתר כהונה- זה המזבח, דכתיב בו: “זר זהב סביב”, וכתר תורה- זה הארון, דכתיב בו: “זר זהב”. ולמה נכתבים ‘זַר’ ונקראים ‘זֵר’ . אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זֵר ואם לאו זַר. (שמות רבה לד, ב)

הכהונה בכלל, והכהונה הגדולה בפרט, היא אחריות כבדה וחשובה. מתוך המדרש אנו למדים שכהן גדול הוא מנהיג, בדומה למלך ולנביא. אם זכה נעשה לו זֵר ואם לאו זַר. אך לא רק שהוא מנהיג, הוא מאבד חלק מאישיותו הפרטית ומשקף את הכלל. מתוך כך, נוכל להבין כמה הלכות הקשורות לכהן גדול:

בגדי הכהונה משל ציבור – כהן ללא בגדי כהונה, אינו יכול לעבוד, הוא אינו “בכהונתו”. זאת כיוון שבזמן עבודתו הוא מחליף את אישיותו הפרטית, לאדם כללי.

אבני החושן ומילואים– והיה על לב אהרן וגו’ (שם ל) ונשא אהרן את משפט בנ”י על לבו שהי’ מלובש בחשן שהי’ חקוק עליו שמות השבטים למען יזכור תמיד אותם להמתיק הדינים מעליהם ויקבלם על עצמו. (תפארת שלמה)

כהן גדול  מקריב באנינות –בניגוד לכהן הדיוט שרק מייצג את הכלל, הכהן גדול בטל לגבי הכלל ולכן כשהוא אבל ואונן, הוא ממשיך לעבוד, כי אין אצלו אבילות פרטית.

חלק ב’ במדרש- כהני בית המקדש השני.

המדרש והעיקר הגמרא מונים עשרות או אפילו מאות כהנים ‘שלא גמרו שנתם’ בתקופת בית המקדש השני. זאת כיוון שרכשו את הכהונה הגדולה בכסף.

” העיקר אצלינו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח. אמר השם יתברך, והכהן הגדול מאחיו, ובאה הקבלה שיהא גדול מהם בנוי בעושר ובחכמה, ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנין לו עד שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם, אמר השם הגדול מאחיו שיגדלוהו מאחיו, אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כולם בלי שלמים, כמו שידעת, והמלכים לא היו הולכים על הדרך הישר, היו ממנים כהנים גדולים בחזקה, ואפילו שלא היו ראויים לכך, ובהם אפשר לומר שמא לא למדת. ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים, לשכת פרהדרין, ועניינו בית המחשבים, רוצה לומר פוסקי השערים שממנין אותן המלכים על השוקים ומעבירין אותן לפי שעה ברצון המלכים, וכך היו עושין בכהנים גדולים, מי שהיה יותר קרוב למלכות ונקרב אליו בממון היה ממנה כהן גדול: ” (רמב”ם פירוש המשניות א,ג)

למרות זאת גם בבית המקדש השני היו כהנים גדולים צדיקים שחלקם מונה הגמרא, כדוגמת שמעון הצדיק ששימש בתחילת ימי בית המקדש השני. (אך לא הראשון שהם. שכן הראשון היה יהושע בן יהוצדק ‘אוד מוצל מאש’). בנוסף גם אלו שרכשו את כהונה בכסף, לפעמים היו צדיקים ואנו נלמד זכות על כהנים אלו על ידי יהושע בן גמלא הכהן הגדול ורב הזכויות ששימש בסוף ימי הבית.

“מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו תלמוד לומר והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני דאמר רב אסי תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי “(יומא יח.)

הסיפור הזה מתרחש ממש סמוך לחורבן הבית, שכן מרתא בת בייתוס הייתה עדה לחורבן הבית בסיפור נראה שיש כאן שחיתות קלאסית. אשתו העשירה של יהושע בן גמלא, שכנראה היתה אף לפני הנישואין קרובת משפחה (גיסה?), רוכשת עבורו את תפקיד הכהונה. אך סיפור אחר על יהושע בן גמלא, מאיר אותו באור קצת אחר:

אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה מאי דרוש ולמדתם אותם ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש כי מציון תצא תורה ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט”ז כבן י”ז ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע (בבא בתרא כא.)

מפעל החיים של יהושע בן גמלא הכהן הגדול, שבעבורו הוא זכור לטוב, הוא התקנת “מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה” (וכל מי שלא אהב את בית הספר, עכשיו יש לו כתובת לתלונות). מכאן אפשר לראות את ‘שר החינוך’ בתפקיד ביצועי.

רבי יהושע בן גמלא התעלה על עצמו, והבין את האחריות המוטלת על כתפיו, גם בתוקף תפקידו, וגם כצורך של העם. האם נוכל לומר, שמרתא בת בייתוס, שהיא עצמה ממשפחת כהנים, הבינה את חשיבות הדבר וביקשה למנות אדם ראוי?

לכהנים הגדולים כנראה היה מנהג לקנות או לשפר דבר במקדש ביום כניסת לתפקיד. ‘חתום בחותמו של כהן הגדול’.  כך מצאנו שעשו שני כהנים גדולים. ‘בן קטין’ ויהושע בן גמלא’ שהוזכרו לשבח !

“וְקַלְפִּי הָיְתָה שָׁם וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ הָיוּ, וַעֲשָׂאָן בֶּן גַּמְלָא שֶׁל זָהָב..בֶּן קָטִין עָשָׂה שְׁנֵים עָשָׂר דַּד לַכִּיּוֹר וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתם לְשֶׁבַח “.  (יומא פרק ג)