סוד הגילוי של של ספר הזהר הקדוש

ספר הזהר הקדוש, שהוא מבוא ושורש לעולם הסוד, ירד לאויר העולם בדור החורבן. זאת – לאחר החושך שירד לעולם בעקבות חורבן הבית, ולאחר המגיפה האיומה בה ניספו 24,000 מתלמידי רבי עקיבא. לכאורה יש לתמוה הכיצד כל מכמני וסודות התורה הקדושה ירדו לעולם רק לאחר חורבן בית המקדש. הרי רזי התורה יכלו להתגלות בזמן שהמקדש עמד על תילו, עת הגילוים המפליגים של הקדושה התרחשו בבית קדשנו ותפארתנו. בפרט בתקופת הבית הראשון, עת היתה אש רבוצה על המזבח, וארעו ניסים גלויים בהם השכינה התגלתה עין בעין לכל ישראל. לכאורה בזמנים נשגבים אילו ראויה היתה להתגלות פנימיות התורה הקדושה על כל גווניה.
נראה לומר עפ"י המבואר בירושלמי, וכן בספרים הקדושים, כי מדרגת ההשגה בתקופת המקדש היתה בבחינת "עין בעין יראו". מקור הקדושה היה קודש הקדשים, בו שכן בתקופת הבית הראשון ארון הברית. הארון, אשר לדברי חז"ל "ממנו יוצאת אורה לעולם", היווה את מקור גילוי האור הגנוז בעולם החושך וההסתר. ביום הכפורים, עת נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים אל קודש הקדשים, ניגלו לפניו מראות אלקים. בספר ברית מנוחה מבואר כי הכהן הגדול היה זוכה אז לראות ולהשיג את השרשים מהם נשתרגו כל המידות העליונות, ואת סודות הבריאה ששורשם באילן עץ החיים.
בבחינה זו הכהן הגדול המשיך את מדרגת הגילוי של מתן תורה בהר סיני, ומכוחו זה השפיע שפע של ברכה לכלל ישראל. במעמד מתן תורה אמנם ניתנו לכלל ישראל עשרת הדברות בלבד, שהם יסודות האמונה והמצוות, אולם על מעמד זה נאמר "פנים בפנים דיבר ד' עמכם" – כל הרקיעים העליונים נפתחו לבני ישראל. מדרגה זו של ראיית העין הינה בבחינת השגת הארת הכתר, שהיא למעלה מהשגת החכמה. כל רזי התורה ניגלו לפניהם, בבחינת "עין בעין יראו".
אמנם בתקופת הבית השני, עת הארון היה גנוז, האור כבר לא היה במדרגה זו של גילוי. חמישה דברים חסרו אז, וכן הנבואה כבר לא שרתה באותם הימים. אולם בכל זאת, כמציץ מן החרכים, גם אז היה גילוי מסוים מכוח כניסת הכהן הגדול ביום הכפורים אל מקום קודש הקדשים. אולם לאחר שריפת בית אלקינו החל הסתר פנים גדול, ואז שלח הקב"ה לעולם את נשמת רשב"י כדי לחשוף ולגלות את סודות התורה בדרכי החכמה והבינה. זה היה גילוי של בחינת "ישקני מנשיקות פיהו" , שעל כך מבאר רש"י: "ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע, ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים פניו לקיים דברו, וזהו 'ישקני מנשיקות פיהו'". בני ישראל יכולים להשיג, מתוקף הארת הזהר הקדוש, את צפונות ומסתרי החכמה, אולם כל זאת רק מכוח יגיעת החכמה.
בבחינה זאת הארת נשמת רשב"י שורשה בקדש הקדשים, במדרגת הגילוי של הכהן הגדול. על נשמת רשב"י נאמר בזוה"ק : "מאן יכיל למפתח תרעין דקרתא קדישא, ומאן יכיל לאתקנא דרגין דשורי, דא רבי שמעון בר יוחאי דאיהו פתח תרעין דרזי דחכמתא, ואיהו אתקין דרגין עלאין, וכתיב (שמות ל"ד, כג) 'יראה כל זכורך את פני האדון ד", מאן פני האדון ד'? דא רבי שמעון בר יוחאי, דמאן דאיהו דכורא מן דכורייא בעי לאתחזאה קמיה". יש לציין גם כי האדרא זוטא, שנאמרה ביום הסתלקותו של רשב"י, מסיימת במילים "קדש הקדשים", וכך אף נזכר בפיוט של רבי שמעון לביא: "בַּר יוֹחָאי בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים", שכן שורש נשמתו יונק מבחינת האור של קדש הקדשים.
אנו כמהים אל מדרגת העתיד, אל הארת הקדושה שתיתגלה בבניין בית מקדשנו ואשר מתוכה נגיע לכילוי הרשעה, וחזרה למדרגת "עין בעין יראו" של השגת האש היוקדת של גילוי נשגבות התורה במדרגת קדש הקדשים.