פרשת אמור
פטירת צדיקים וחורבן בית המקדש
ניצוצות מתורת הבית גנזי

הכלי יקר בפרשת מסעי הביא סתירה בין שני מדרשי חז"ל, בראש השנה מובא על מה שנאמר בפסוק צום גדליה יחד עם צומות חורבן הבית ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו. ואילו בילקוט הובא: "קשה סילוקם של צדיקים יותר מחורבן בית המקדש", ונלמד ממה שנאמר "הנני יוסיף להפליא את העם וכו' ואבדה חכמת חכמיו ונבונת נבוניו תסתר". ומבאר שיש שתי בחינות: האחת שריפת בית אלקינו, והשניה חורבן בית המקדש, וכמו כן יש שני בחינות מיתתן של צדיקים וסילוקם של צדיקים. שריפת בית אלקינו הכוונה היא לבנין המקדש עצמו שנשרף, וכן מיתתן של צדיקים הוא על מיתת הגוף שלהם. ובזה אמרו שמיתת צדיקים שקולה כמו שריפת בית אלקינו. ואילו חורבן בית המקדש הכוונה היא לאור של המקדש שנעלם, וכן סילוקם של צדיקים הכוונה על האור של צדיקים ובזה קשה יותר מה שאור של צדיקים נסתלק מסילוק אורו של המקדש.
והנה כשנתבונן יש עוד שינוי בין שני מאמרי חז"ל אלו. ברה"ש נאמר כשריפת בית אלוקינו, ובילקוט נאמר כחורבן בית המקדש, משמע שיש שתי בחינות האחת בית אלקים והשנית בית המקדש. והעניין נראה עפי"מ שמצינו שיש שתי דרכי עבודה במקדש:
האחת עבודת היראה, כמו שאנו אומרים בתפלה "ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות". וכן יש הלכות של מורא מקדש, שזה נובע מעניין עבודת היראה שיש שם.
והשניה עבודת האהבה, כמו שמבואר בחז"ל שהיו מגוללין את הפרוכת במועדים ומראים להם כרובים מעורים זה בזה, "ראו חבתכם לפני המקום".
ויש לומר שהם שני העניינים: האחד בית אלוקים הוא מקום של עבודה מתוך יראה, והשני עבודה של אהבה שעל זה נקרא בית המקדש, ששורשו מתיבת קודש שכידוע הכוונה היא לאור החכמה שהיא עבודה מאהבה שורש צד ימין. וכן מצינו ביעקב אבינו: קודם נאמר "ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש הויה במקום בזה ואנכי לא ידעתי", ואחר כך נאמר: "וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים". משמע שראה שני דברים: קודם אמר "אכן יש הויה במקום הזה", שמורה על ענין אהבה וזה ממה שראה "והנה ה' נצב עליו" שעניינו מידת אהבה ורחמים. ואחר זה אמר "מה נורא המקום הזה", כאשר ראה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו שמורה על בחינת היראה, וכשנפלה עליו יראה אמר: משמע שזה גם מקום יראה. וזה "וירא", שבאה עליו יראה, ראה שיש בזה שני עניינים במקום הזה: מקום אהבה ומקום יראה. ולכן בתפלתו אמר "אם יהיה אלקים עמדי וכו' והיה הויה לי לאלקים" שיהיו לו שתי הבחינות. ובזה מבואר מה שהובא בחז"ל על הפסוק בישעיה שאברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ויעקב קרא לו בית, ולעתיד לבוא יהיה כשמו של יעקב "בית אלקי יעקב". כי אברהם מדת אהבה, ויצחק מדת הגבורה ויעקב שתי הבחינות יחד, ולכן נקרא יעקב שלימתא – שהשלימות היא בשתי הבחינות יחד אהבה ויראה, ששתיהן יש להן דרכי עבודה במקדש. ועל דרך זה תהיה העבודה לעתיד לבוא [וגם לפי דרכו של הכלי יקר יש לומר כי בית אלוקינו הוא מיתת הגוף שנקרא אלקים, ובית המקדש הוא מיתת הנשמה].
והנה כמו שיש במקדש שתי דרכי עבודה אלו כך הוא בצדיקים. יש צדיקים שעיקר מידת העבודה שלהם היא בחינת היראה, ויש שעיקר מידת העבודה שלהם היא אהבה. בזה מבוארים שני המאמרים: "קשה מיתתם של צדיקים כשריפת בית אלוקינו" הכוונה היא לצדיקים שדרך עבודתם היא במידת היראה, ומדריגה זו שיש בבית צדיקים הייתה גם במקדש ולכן היא קשה כשריפת בית אלקינו, כמבואר כי בית אלקים הוא מבחינת היראה ולכן נאמרה הלשון שריפה שמורה על בחינת היראה. אמנם צדיקים שדרך עבודתם היא מבחינת האהבה קשה סילוקם יותר מחורבן בית המקדש, היינו מבחינת עבודת האהבה שהייתה במקדש. ובזה מבואר למה נאמר "סילוקם" ולא "מיתתם", כי סילוק מורה על פטירת צדיקים מגודל האהבה, כמו שמצינו בנדב ואביהו שמרוב אהבה יצאה נשמתם ונתדבקה בשורשה, וזה קשה יותר מחורבן בית המקדש שנמשכה שם עבודה ממידת האהבה.
הטעם בזה נראה לפי מה שכתב בשערי אורה שער ה', כי גילוי השכינה שהיה בבית איתני וצדיקי עולם היה יותר מבית המקדש, משום שבמקדש באים גם פשוטי העם לכן לא הייתה יכול היה להיות גילוי שכינה במידה מרובה כדי שכולם יוכלו ליהנות מזיו השכינה. וכמו שנאמר במשה רבנו "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך", שמבואר כי הגילוי למשה בא במידה נמוכה בעב הענן כדי שיוכלו העם לראות. אבל בבית צדיקים באים רק תלמידיהם והראויים לגילוי שכינה, לכן יש שם גילוי שכינה יותר. מטעם זה מידת העבודה של האהבה שהייתה בבית צדיקים הייתה במדרגה גדולה יותר מהמקדש. לכן קשה יותר סילוקם של צדיקים אלו יותר מחורבן בית המקדש. וזה מה שנלמד ממה שנאמר "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתר", שזה מורה על אור חכמה ובינה שמתגלה בבית צדיקים יותר מאשר במקדש.
לבאר יותר את עניין העבודה של יראה ועבודה של אהבה נראה שהנה מצינו שתי בחינות בעבודת היראה: האחת יראה פשוטה שעניינה יראת העונש, והשניה יראת הרוממות, והרי שיש שלוש דרכי עבודה שהם שניים, כי היראה מתחלקת לשתי בחינות כמבואר. ונראה שהם שלוש בחינות המבוארות בזוה"ק פרשת ויקרא בענין הקרבה של קוב"ה וישראל, שכן כתב שם: "חיבב הקב"ה את ישראל וקרא להם עבדים כי עבדי הם, חיבבן יותר וקרא להם בנים שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, חיבבם יותר וקרא להם אחים שבת אחים גם יחד דשוי מדוריה ביניהם". והנה שלוש בחינות אלו הם שלושת דרכי העבודה שהתבארו: עבודה של יראה פשוטה היא עבודת עבד, עבודה של יראת הרוממות היא עבודה של בנים, שהגם שבן מורה על מידת האהבה אבל יש בחינה של איש אמו ואביו תיראו שהיא באה מיראת הרוממות שיש בה גם אהבה גם יראה. ואילו הבחינה של "שוי מדוריה ביניהם" היא עבודת הדבקות של אהבה. והנה במקדש היו שתי בחינות יראת הרוממות: בחינת בנים וכן בחינת אהבה של דבקות כמ"ש כרובים מעורים זה בזה, אלא שבמידה זו של דבקות היה בבית צדיקים יותר. והעניין הוא כי במקדש ראו את חיבתם בשורש נשמתם, שהיא המלכות העליונה, ובבית צדיקים היה זה בבחינת הם עצמם כלה לז"א כמו שכתב האריז"ל בכלל ישראל כשיצאו ממצרים שהם עצמם היו כלה לז"א. וכמו שהסביר שם השערי אורה כי היה גילוי בלי מלבושים כלל, משא"כ במקדש.
והנה האריז"ל עיקר דרך עבודתו הייתה עבודה של אהבה, שכל דבריו עניינם לבאר איך בכל מעשה מצוה נבנים העליונים שהם בדרך של דכר ונוק', ואיך על ידי מעשינו מעלים מ"נ ומייחדים ז"א ומלכות באהבה ומורידים את השפע על ידי יחוד עליון. האריז"ל בא לפרש את תורת רשב"י, שגם הוא אמר כלל על דבריו: "אנן בחביבותא תליא מילתא", שהכוונה היא כי כאשר המקדש היה קיים היו שתי הבחינות, וזה שאמר חבקוק שהיה בזמן הבית "שמעתי שמעך יראתי", אבל אחר החורבן נעלמה בחינת היראה, כמ"ש "יראי ה ימאסו", ובחביבותא תליא מילתא שזה עניין עבודת האהבה. ואחריהם בא הבעש"ט זיע"א לבאר את דרך עבודת אהבה ושמחה בכל ישראל אפילו של פשוטי העם. וזה העניין של פטירת האריז"ל בימים אלו של צער חורבן הבית,, כי אחר פטירתו נעשה העלם והסתר בעבודת האהבה שהוא המשיך בעולם, ויחד עם חורבן בית המקדש בא הצער של חורבן בית צדיקים.