פרשת דברים
רב לכם שבת בהר הזה
ניצוצות מתורת הבית גנזי

"ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה" (דברים א' ו)
ברש"י הביא את דברי הספרי כאן:
הרבה גדולה לכם ושכר על ישיבתכם בהר הזה. עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות.
משמעות הדברים היא שישיבתם בחורב, שהביאה להם דברים אלו, הייתה בבחינת הכנה לכניסתם לארץ ישראל, וכל עוד שלא התחדשו דברים אלו לא היה שייך שיכנסו לארץ ויש לבאר את עניינם. כמו כן יש להבין מה שרש"י הביא "מנורה וכלים", שהוציא מנורה מן הכלל והרי היא בכלל הכלים של המשכן ובהכרח למר שעיקר העניין הוא המנורה שבמקדש.
נראה בזה, שהנה כניסת כלל ישראל לארץ ישראל יש בה חוץ מפשוטו של דבר ירושת הארץ לשבת בה כנחלת ישראל עוד בחינה, וכמו שנאמר בפרשת עקב "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה", שמרומז בזה כי אר"י היא ביתו של הקב"ה ושם איווה למושב לו. כניסת ישראל לשם היא בבחינת כניסה לביתו של מלך להיות עמו יחד בבית אחד כביכול, והיא הבחינה המיוחדת שעליה שאל ובקש אאע"ה "במה אדע כי אירשנה", שישיבתם שם תהיה לא רק מבחינת נחלה אלא מבחינת ישיבה בביתו של מלך. על זה באה תשובת הקב"ה בענין גלות מצרים, שזה הכנה של כלל ישראל להיות ראויים לזה, ואם כי לקבל את אר"י בתורת נחלה יכולים גם ללא גלות מצרים, אבל לקבל אתה באותו אופן שרצה אברהם אבינו בהכרח להקדים לכך הכנה רבתא שיהיו ראויים לזה. וכן מצינו בחז"ל שדרשו בפסוק "כי תבוא אל הארץ" להביא בכורים, "עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ". וכבר תמהו על כך שהרי המצוה אינה אלא אחר שנכנסו לארץ, ומה שייך לומר עשה את המצוה שבשבילה תכנס? אכן הביאור הוא ברור, שמצווות בכורים היא אחר ביאתם לארץ, אבל יכולים להיות בה בבחינת נחלה גרידא ויכולים להיות בה בבחינת ישיבה בביתו של מלך. על זה באה מצות בכורים: עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ, בבחינת כניסה לביתו של מלך ולא רק ישיבת נחלה.
ההכנה להגיע לבחינה זו באה על ידי סור מרע ועשה טוב. סור מרע הוא גלות מצרים, שעל ידי העינוי והשעבוד והגלות נפרדו מהם סיגי הרע שדבקו בהם מגלגולי חטאי הדורות כמבואר בדברי האריז"ל. והבחינה של עשה טוב באה על ידי דברים אלו שמביא רש"י. הנה אף שמצינו במדבר את השראת השכינה בתוך ישראל, מכל מקום זה חלוק מהשראת השכינה בארץ ישראל. מה שהיה במדבר הוא בבחינת "וירד ה' על הר סיני" – ירידת השכינה לדור יחד עם ישראל וללמד לעם ישראל תורה. וכן בנין המשכן במדבר היה בבחינת ירידת השמים שזו הארת השכינה שירדה לשכון עם ישראל. וכן הוא בעניין מינוי סנהדרין שנאמר "אלקים נצב בעדת קל", ירידת השכינה לשכון עם ישראל. אבל באר"י הרי ישיבת השכינה שם מאז ומעולם בתחילת הבריאה, וכמו שנאמר לאאע"ה "אל הארץ אשר אראך", שתראה שם גילוי שכינה שיש שם לפני, שהוא נכנס לשם כי שם ביתו. וישראל שנכנסים לשם זה בבחינת כניסה לביתו של מלך. לכן כדי שיהיו ראויים לבחינה זו של כניסה לביתו של מלך היו צריכים קודם הכנה לשכון יחד עם המלך כביכול, בבחינה של ירידת השכינה אל ישראל.
והנה ישיבתם בהר חורב הביאה להם בחינה זו של מתן תורה בירידת השכינה והקמת המשכן ומינוי סנהדרין ולכן נזכר עניין המנורה בעיקר משום שהיא אשר באה להיות עדות שהשכינה שורה בישראל, שירדה שכינה לשם. ואחר שהייתה ישיבתם יחד, אם כי בא מאיתערותא דלעילא, כבר הם מוכנים להיכנס לארץ ישראל בבחינת איתערותא דלתתא, להכנס לביתו של מלך. וזה מה שנאמר להם "רב לכם שבת בהר הזה" – שכבר יש להם שלושה דברים של ירידת ה' על הר סיני, והם בעולם שנה נפש, כי הירידה בהר סיני לתת תורה היא בנפש, והשכינה במשכן היא בעולם, והשכינה בסנהדרין שהם קובעים עיבור החודש ושנה ומשנים הבריאה כמאמר חז"ל, ובהכרח שזה בא מכוח שכינה הוא בשנה. ואחר שיש להם שלוש בחינות אלו הם יכולים להיכנס לאר"י בבחינת ביתו של מלך.
והנה שתי בחינות אלו מצינו בשבת ובמועדים. במועדים הוא בחינת ירידת ה' על הר סיני, שהרי כל המועדים נעשו על בחינה זו: חג הפסח הוא על ירידת הקב"ה למצרים להוציא את ישראל, וחג השבועות על ירידה לתת להם תורה, וחג הסוכות על ענני הכבוד שסיבבו אותם. אבל חלוק מהם יום השבת, שהוא בבחינה של כניסה לביתו של מלך, וכמו שמבאר האריז"ל בכוונות שבת את העניין של עליית העולמות למעלה בשוורשם. וזה אם כן הרמז האמור כאן: "רב לכם שבת בהר הזה", כי ישיבתם בהר הזה היא בבחינת מועדים, אבל אתם צריכים להיכנס לאר"י בבחינת שבת שהיא כניסה לביתו של מלך ששם הוא בחינת יום שכולו שבת.

ויש למצוא רמז לכל זה בסדר נישואין שנותנים לבתולה אחר אירוסין י"ב חודש. הנה בי"ב חודש אלו כלה בבית אביה והארוס כשרוצה לראותה בא אל בית אביה, ואחר כך היא באה אל בית בעלה. וכן מביאתם אל הר סיני בר"ח סיון עד הליכתם משם בעשרים לחודש אייר יש שנה בלי י"א ימים, וכוונת הקב"ה היתה שבאלו הי"א ימים יגיעו לארץ. כמו שרמז משה רבנו "אחד עשר יום מחורב עד קדש ברנע", והלכו בשלשה ימים מה שהולכים בי"א יום כדי למהר את ביאתם לארץ שמשם יכנסו בעוד שמונה ימים לארץ ישראל, וזה יהיה באותה בחינה של נותנין לבתולה י"ב חודש. וענין ירידת השכינה באותם "ב חודש הוא כמאמר חז"ל ביהודה היו מיחדים החתן עם הכלה כדי שיהא לבו גס בה", (ועיין יומא דף נ"ד בענין זה), כן בכלל ישראל ירדה שכינה להיות עמהם בשנת האירוסין בבחינת מיחדים הכלה ביהודה, ואחר כך היו צריכים להיכנס לאר"י בבחינת נישואים לבית החתן שמביאה לביתו. והעניין שניתנו להם שלוש מתנות טובות בהיותם במדבר היה בבחינת סבלונות שמשלח החתן לכלה.
כשנתבונן בסדר ותכלית הבריאה ג"כ זה בא בסדר הזה. שהרי בתחילת הדברים אצילות העולמות הוא בבחינת וירד ה' על הר סיני, שכל האורות העליונים ירדו למטה ירידה אחר ירידה והעלם אחר העלם עד עולם העשיה החומרי הזה, שהכל נעשה בדבר ה' הוא אור השכינה שירדה למטה בעולמות, אלא שזה בהעלם והסתר, והיא הבחינה של נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. וכלל ישראל על ידי עבודתם צריכים להעלות את כל אותן בחינות מתתא לעילא, עד שיגיעו שוב לעליה לביתו של מלך שהוא עולם האצילות, ששם ביתו שנאמר בו "וכבודי לאחר לא אתן". שכל העולמות הם באותה צורה של היכל המלך, שיש בו חדר פנימי וחדרים חיצוניים וחצר שהנכנס אל המלך עצמו צריך לעבור כמה בחינות חדר לפנים מחדר, עד שזוכה להיות עם המלך יחד כביכול.
וסדר כלל ישראל במדבר, ואחר כך בכניסתם לארץ ישראל, בא ללמד על הבריאה כולה ותכליתה. שיציאת ישראל ממצרים הייתה על ידי ירידת השכינה שם, ואחר כך בכל מסעותיהם במדבר זה היה בבחינה של מסעות העולמות העליונים שירדו מעילא לתתא מ"ב מסעות כמו שנתבאר בפרשת מסעי. ועתה אמר להם הקב"ה "רב לכם שבת" שהרי הכל בא על ידי ירידה של כביכול למטה, ואתם בבחינת ישיבה בלבד ומקבלים את האורות, ומעתה "פנו וסעו לכם דרך הר האמורי" להתחיל לעלות מתתא לעילא בחצרות בית ה' עד שתגיעו להיות עם המלך יחד.
והנה הבדל גדול יש בין הבחינה של ירידת ה' על ישראל לבין כניסתם לאר"י אילו לא חטאו בחטא המרגלים. כי ירידת ה' על הר סיני באה בלבושים, כמו שמצינו במתן תורה בענן וערפל וקולות וברקים, וכן במשכן ירד ה' לשכון בו באש וענן, וכן בדיינים נאמר הלשון "אלקים נצב", משמע שהוא גילוי של דין וצמצום. אבל באר"י אילו זכו היו נכנסים לשם בבחינת עולם האצילות ששם רואים את פני המלך מלכו של עולם בלי לבושים והעלמות,, וכמו בשבת שנאמר בו "ראו כי ה' נתן לכן את השבת" כי שבת הוא בחינת ראיה ללא לבושים של ענן וערפל. ולכן נאמר כאן "ראה נתתי לפניכם את הארץ", וכן להלן "ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ", לרמוז על זה ששם הוא בחינת ראיה בלי העלמות ולבושים.
ולאור דברינו יש למצוא ביאור לחטא שליחות המרגלים, שמשמע שכבר בתחילה לא הוטב בעיני ה' כמו שפרש"י "בעיני הוטב אבל לא בעיני ה'". ולפי מה שנתבאר כאן, וכן מבאר הרמב"ן, הרי עיקר בקשת ישראל לשלוח מרגלים היתה רק כדי לדעת את הדרך ובאיזה אופן יעלו בה, ולמה לא הוטב בעיני ה'? אכן הביאור בזה וא כי מצד קבלת אר"י בתורת נחלה אין בזה שום פגם בכך שרצו לשלוח מרגלים, אבל מבחינת הבאה לביתו לא שייך כלל שהם ידונו קודם לכן לאיזה מקום מביאים אותם, שהכל תלוי בחתן שהוא מביאה לביתו והכלה מתבטלת לכל מה שהוא רוצה. וכל הטענה עליהם הייתה מדוע הם באו בדרך מחשבה של כניסה לאר"י בתורת נחלה ולא בתורת הבאה לבית ה'.