שו"ת המקדש

היכן נמצאים כלי המקדש וארון הברית?

לדברי חז"ל ארון הברית הוטמן במחילות הר הבית על-ידי יאשיהו המלך, כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית הראשון, וזאת במקום מסתור שהוכן עוד בתקופת שלמה המלך. הארון לא הוצא ממחבואו בימי הבית השני, כך שבקודש הקדשים לא עמד הארון בימי הבית השני, וניצבה שם רק אבן השתיה. לפי המסורת של חז"ל הארון טמון במקום זה עד היום.

לגבי יתר הכלים אין לנו מידע מדויק. כנראה שכולם הוחבאו בירושלים לפני חורבן הבית השני. מתואר בחז"ל שהמנורה והציץ גלו לרומא, וכן מתואר בדברי יוסף בן מתתיהו. אולם עד כה אין לנו שום סימוכין לדברים.

מבחינת דיני התורה גוי רשאי להכנס להר הבית. יתרה מכך: שלמה המלך, בתפילתו בעת חנוכת הבית הראשון, מבקש מהקב"ה שישמע לתפילת הגוי בהגיעו למקדש. גוי יכול גם להביא קרבן עולה. אולם חז"ל סייגו זאת, ותיחמו את מקום כניסת הגוי עד לסורג, שזו גדר המקיפה את העזרה במרחק של 10 אמות ממנה.

לדברי חז"ל ארון הברית הוטמן במחילות הר הבית על-ידי יאשיהו המלך, כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית הראשון, וזאת במקום מסתור שהוכן עוד בתקופת שלמה המלך. הארון לא הוצא ממחבואו בימי הבית השני, כך שבקדש הקדשים לא עמד הארון בימי הבית השני, וניצבה שם רק אבן השתיה. לפי המסורת של חז"ל הארון טמון במקום זה עד היום.
לגבי יתר הכלים אין לנו מידע מדויק. כנראה שכלעם הוחבאו בירושלים לפני חורבן הבית השני. מתואר בחז"ל שהמנורה והציץ גלו לרומא, וכן מתואר בדברי יוסף בן מתתיהו. אולם עד כה אין לנו שום סימוכין לדברים.

מבואר בדברי חז"ל כי בשלב מסויים יתבטל יצר הרע, ואז נקריב רק קרבנות תודה. בשלב מאוחר יותר, המכונה בשם אחרית הימים, העולם יתעדן ויתעלה ויקריבו רק מנחות שהם קרבנות מן הצומח.

סדר היום במקדש עמוס. הוא פותח עוד לפני עלות השחר, עת הכהנים שוחטים את קרבן תמיד של שחר. בעקבות זאת יש סדר שלם של עבודות הכולל הן את הקרבת קרבן התמיד, הדלקת מנורת המקדש והקטרת הקטורת. עם סיום הקרבת קרבן תמיד של שחר מקריבים הכהנים קרבנות נדבה (רשות) שמביאים אנשים, שאלו הם כמו קרבנות חטאת (תיקון לחטאים) ותודה. לאחר מכן, אחרי חצות היום, מקריבים את קרבן תמיד של בין הערביים, ובו יש חזרה מסויימת על עבודת הבוקר. הקרבת קרבן זה, כולל הקטרת הקטורת והדלקת המנורה, חותמת את היום בבית המקדש. בלילה לא מתבצעת עבודה במקדש, אלא רק שמירה.

אנו עולים לבית המקדש או כדי להקריב קרבנות, או כתודה והתקרבות לד', או כתיקון לעוונות. אנו עולים למקדש כדי להתפלל בו, שכן זהו שער השמיים והמקום המסוגל ביותר לתפלה עלי אדמות. אנו עולים למקדש אל הסנהדרין, שזהו בית הדין העליון של עם ישראל, שכן מבית המקדש יוצאת תורה לעולם. כמו כן בשלושת הרגלים יש מצווה לבוא ולהיראות לפני השי"ת בבית המקדש.

כאשר דוד המלך ציווה את שלמה בנו, הוא אומר לו כי הקב"ה מנע ממנו לבנות את המקדש שכן "דמים רבים שפכת לפני". יש המסבירים כי דוד המלך היה איש דמים, שכן הוא לחם ואף הרג במלחמות ישראל, ואי לכך תפקיד הבניה נמסר לשלמה שהוא איש השלום.

אולם במדרש יש הבנה הפוכה והיא שדוד לא בנה את המקדש שכן הדמים ששפך במלחמות נחשבו לו כדם הקרבנות. לפי הסבר זה הסיבה לכך שדוד לא בנה היא כנראה כיוון שנגמר לו תקציב השנים שהוא קיבל מהקב"ה, שבעים שנה.

אכן כן, הלווים ניגנו במקדש בשבת בלוותם את שירת הלווים. נגינה בשבת אינה אסורה מהתורה אלא שהיא "שבות", תקנת חז"ל, אולם יש כלל הלכתי לפיו "אין שבות במקדש" – בגלל יראת ד' שיש במקדש תקנות אלו לא ניתקנו בו, ולכן הנגינה מותרת.

עבודות התמיד במקדש, כגון הקרבת קרבן התמיד, הדלקת המנורה וכד', דוחות שבת. העולם עומד על עבודת הקרבנות. אולם הקרבת קרבנות באופן פרטי אינה דוחה שבת.

יש הבדל בעניין זה בין עבודות התמיד לעבודות פרטיות. לגבי עבודת התמיד – הכהנים מחולקים ל-24 משמרות (וכן הלווים), והם מתחלפים מדי שבוע, כך שכהן עובד בממוצע שבועיים בשנה. בנוסף כל משמר מחולק ל6 בתי אב, כך שבפועל באותו השבוע הכהן עובד יום אחד בלבד. מדי יום היו 4 הגרלות במקדש לחלוקת העבודות השונות. אולם לגבי קרבנות פרטיים שונים הרי שכל כהן יכול להגיע ולעבוד.
חזית המקדש פונה לכיוון הר הזיתים. הכותל המערבי הינו החומה המערבית, החומה האחורית של הר הבית. הכותל המערבי היה קרוב לקדש הקדשים, בו ניצב בבית ראשון ארון הברית, אשר ממוקם בקצה המערבי של היכל המקדש. כשחז"ל אומרים שמעולם לא הסתלקה שכינה מהכותל המערבי כוונתם לכותל המערבי של ההיכל.
המשכן הראשון נבנה למרגלות הר סיני, וזאת לאחר הכפרה ביום הכפורים לחטא העגל. משכן זה היה מבנה נייד, וליווה את עם ישראל במשך 39 שנים. לאחר הכניסה לארץ ישראל המשכן עמד במשך 14 שנים, שנות הכיבוש והנחלה, בגלגל. לאחר סיום נחלת הארץ יהושע בן נון בנה משכן קבוע בשילה. משכן זה היה בנוי מאבנים ועל גגו פרשו את יריעות המשכן. משכן שילה עמד על תילו 369 שנים. לאחר חורבנו בנו מחדש את המשכן הנייד בנוב ואח"כ בגבעון, לתקופה של 57 שנים, עד תחילת בניית בית המקדש הראשון על-ידי שלמה המלך בירושלים.
הנביא יחזקאל התנבא בגלות בבל, 14 שנים אחרי חורבן בית המקדש הראשון, על מבנה בית המקדש העתידי. נבואה זו מאד מפורטת, אולם גם מאד סתומה. לכל פרשן יוצא בית שונה… אולם השיטה המרכזית הינה שינה שיטת רש"י, שבעקבותיו צעדו הן התוס' יו"ט והן הרמח"ל.

אסור לגעת באבני המזבח בברזל. לכן ניתן להביא אבנים מפולמות, שהן אבנים  שאותן מביאים מהנחלים או הנהרות שכן אין חשש שהייתה בהם נגיעת ברזל.

אדם העולה לרגל לבית המקדש חייב להביא קרבן עולת ראיה וכן שלמי חגיגה ושלמי שמחה. במידה והוא איחר את הרגל הוא יכול להביא את הקרבן בשבעת הימים שאחרי הרגל. ימי אלו נקראים בשם ימי תשלומים.

כל כהן יכול להדליק את מנורת המקדש, וכן להיטיב (לדשן) את נרותיה. זהות המדליק נקבעה בהגרלה (פיס) השנייה, זאת מתוך ארבע הגרלות שהיו מדי יום במקדש.

השטח של עזרת נשים, אשר נמצא מזרחית לשטח העזרה המקודשת, נבנה באמצע ימי הבית הראשון. הוא מיועד בראש ובראשונה כמקום כינוס לעם, אולם הוא נועד גם לפתור את נושא תפילת הנשים במקדש. כיוון שבעזרה המקודשת מאד צפוף הרי שלנשים היה קשה להגיע להתפלל שם. לכן חלק משטח עזרת נשים יועד עבורן. במהלך ימי הבית השני בנו גזוזטראות (מרפסות) לנשים בעיקר לשימוש בשמחת בית השואבה בחג הסוכות.

חז"ל אומרים כי "שחיטה כשרה בזר", דהיינו: גם אדם מישראל יכול לשחוט בבית המקדש וזאת במידה והוא טהור. במשנה נאמר שגם נשים יכולות לשחוט בבית המקדש.

לצורך הכנת אפר של פרה אדומה יש לשרוף פרה אדומה כשרה אל נוכח פתח ההיכל. דהיינו: יש לשחוט אותה במקום מסויים בהר הזיתים. לשם כך דרוש כהן טהור, שהוא שישרוף את הפרה. שאלה גדולה היא האם לצורך שריפת הפרה צריך שהיכל בית השם יעמוד על תילו, או שעצם שריפת הפרה אל מול מיקום ההיכל מספיק.

לרוב הדעות כניסת נשים מותרת לעזרת ישראל, ולצורך עבודה אף לעזרת כהנים. אולם בפועל היה צפוף בעזרה, וספק אם נשים נכנסו אליה באופן שוטף.

לכאורה כל שכלולי הטכנולוגיה יוכנסו לבית המקדש העתידי, וזאת בתנאי שהם אינם סותרים את ההלכה. לדוגמא: מזבח חייב להבנות מאבנים ולא משום חומר אחר, וכד'. אולם מערכות חשמליות שונות ודאי שאפשר יהיה להשתמש בהן.

להר הבית היו חמישה שערים בתחילת ימי הבית השני, ובמהלכו הוספו שערים נוספים. מחלוקת בדברי חז"ל האם לעזרה המקודשת היו 7 או 13 שערים.